פרשנות מצטטת על ירמיהו יח:ו

"ואחר ילדה בת וגו' – תנן היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שווא. דבי רבי ינאי אמר ביושבת על המשבר היא מתניתא, אמר רבי יודה בר פזי אף היושבת על המשבר יכול הוא להשתנות הה"ד 'הכיוצר הזה לא אוכל' וגו' (ירמיה יח ו). אתיבון והכתיב 'ואחר ילדה בת', אמר להם עיקר ברייתה שלדינה זכר היה, ומתפילת רחל שאמרה יוסף י"י לי בן אחר (בראשית ל כד) נעשת נקבה" (בראשית רבה, פע"ב ו, עמ' 845-844). אם כן, שתי דעות חלוקות במדרש ושתיהן מצמצמות את המשנה. האחת היא שהמשנה מדברת רק בזמן הלידה, אך בזמן ההיריון מותר וראוי להתפלל על מינו של הוולד, והאחרת היא שגם בזמן הלידה עצמה (יושבת על המשבר) מין היילוד יכול להשתנות, והתפילה אינה תפילת שווא. לדעה הראשונה לא ברור האם בזמן ההיריון טרם נקבע סופית מין הוולד או שמא הוא עשוי עוד להשתנות בזכות התפילה. יש להניח שקדמונינו ידעו שהמין של העובר נקבע כבר בזמן ההיריון, אך אולי סברו שבדרך הטבע אין זו עדיין קביעה סופית. לאחר מכן נרמז במדרש שדינה, בתה של לאה, הייתה מלכתחילה בן ונהפכה לבת, מכאן שהמין עשוי להשתנות, ולא נקבע האם השינוי היה בזמן ההיריון (כדעה א) או בזמן שישבה לאה על המשבר.

חמתיה. אבל לרבי יוסי יתיב שחיק א"ל רבי יוסי אנן רחיצין במרי שמיא דאתחזו לאפי ברך לעלמא דאתי אמר ליה לא מסתיי' לההוא גברא עקתא אלא דאתית ומעקת ליה לא כך כתיב ככלי יוצר תנפצם אתמהא אמר ליה ר' יוסי כלי חרס ברייתו מן המים והכשירו באור כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור מפני מה זכוכית אם נשבר יש לו תקנה וכלי חרס נשבר ואין וכו' ככלי חרס שהוסקו תנפצם אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר תנפצם כלי יוצר שלא הוסקו יכולים לחזור שלא נקרא כלי חרס אלא לאחר שהוסקו דכתיב חרשי אדמה אבל עד שלא הוסק כתיב כחומר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳):

מגמה שונה עולה מסדרת דיונים בעלי אופי הלכתי-מדרשי. ריכזנו את המימרות בפירושנו לברכות ט, ג, ושם ניסינו לסדרן לפי סדר התפתחות הגיוני פנימי, אולם התיאור הכרונולוגי אינו מוכח. ראינו שהמשנה סבורה שאי אפשר לשנות את מין הוולד, אפילו בתפילה, לאחר תחילת ההיריון. לעומת זאת, במדרש: "ואחר ילדה בת וגו' – תנן: היתה אשתו מעוברת, ואמר: יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שווא. דבי רבי ינאי אמר: ביושבת על המשבר היא מתניתא. אמר רבי יודה בר פזי: אף היושבת על המשבר יכול הוא להשתנות. הה"ד: 'הכיוצר הזה לא אוכל' וגו' (ירמיה יח, ו). אתיבון, והכתיב: 'ואחר ילדה בת'! אמר להם: עיקר ברייתה שלדינה זכר היה, ומתפילת רחל, שאמרה: יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל, כד), נעשת נקבה" (בראשית רבה עב, ו [עמ' 845-844]). אם כן, שתי דעות חלוקות במדרש, ושתיהן מצמצמות את המשנה. האחת היא שהמשנה עוסקת רק בזמן הלידה, אבל בזמן ההיריון מותר וראוי להתפלל על מינו של הוולד; האחרת היא שגם בזמן הלידה עצמה (יושבת על המשבר) מין היילוד יכול להשתנות, והתפילה אינה תפילת שווא. לדעה הראשונה אין זה ברור אם בזמן ההיריון טרם נקבע סופית מין הוולד או שמא הוא עשוי עוד להשתנות בזכות התפילה. יש להניח שקדמונינו ידעו שמין העובר נקבע כבר בזמן ההיריון, אבל אולי סברו שבדרך הטבע אין זו עדיין קביעה סופית. לאחר מכן נרמז במדרש שדינה, בתה של לאה, הייתה מלכתחילה בן והפכה בת, ומכאן שהמין עשוי להשתנות, ולא נקבע אם השינוי היה בזמן ההיריון (כדעה א) או מאוחר יותר, בזמן שלאה ישבה על המשבר.

חוץ מיראת שמים - אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך אע"ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו י״ח:ו׳) ואומר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל ל״ו:כ״ו):

למה תתענו. כי בידך להסיר יצר הרע כמה שנאמר כחומר ביד היוצר וגו' (ירמיהו י״ח:ד׳) ואומר והסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל ל״ו:כ״ו):