פרשנות מצטטת על ירמיהו י:ז

ברוך כו' אשר לו יאות ענין האחד האמתי. לו ראוי כמו (ירמיהו י׳:ז׳) כי לך יאתה, כלומר רק הוא ית' ראוי לתאר אותו בתואר אחד אמתי ואין זולתו אחד אמתי ודבר זה יתבאר באורך לקמן בשער היחוד אי"ה. והנה פתח דבריו האיר בשבח כולל שהאחדות האמתי הוא כולל הקדמות ושלילות הגשמות וחידוש הבריאה וש"ד כמו שיבואר:

ואחרי שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני וכו' וכיון שארכו הימים נשתקע השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל העם וכו' אינם יודעין אלא הצורה של עץ וכו'. באר היטב כי הנאמר בירמיהו מי לא יראך וכו' נאמר על מראש טרם נשכח שם ה' מאתם ורז"ל שאמרו מצור וכו' נוכל לפרש על חכמי העמים ידעו ככה והסתירו כדרכם לפני העם כן, וביאר לנו להבין ואשר יקשה על כל לב משכיל להבין הוא על התחלת התפשטות הטעות כזה כי אחרי כי כבר התפשט ונשרש ונתקדש בעיני המון ונתגדלו בזה הטבע וההרגל ממושלים עריצים אשר החזיקו באמונה זרה ותחת כנפיה ישכנו העוולת והסכלות בנוח בלי מפגיע ויד הכהנים ונביאי שקר בראשונה.
וראיתי ברד"ק ירמיהו י' ז' שם שכתב כי ראשי העם ידעו שם ה' ותעו בהנאמר והמון בלבד אשר שם ה' נשכח מהם עיי"ש וזה כדברי הנ"ל. ובספרא בפ' קדושים פ' א' מ' י"א דף קצ"ה ע"ב, "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסיכה", תחילתם אלילים הם, אם פונה את אחריהן את עושה אותן אלוהות עכ"ל. וזה המסכים עם דעת הרמב"ם הנ"ל אם בתחילה בראשית יפנה לאלילים וידע כי אל המה ולזכר בלבד ולכבוד ה' יעשה אותם ומעשי ידיו להתפאר, לבסוף אלוהי מסיכה יעשה אותם לאלוהות כאשר מדור אנוש הלכו מטעות לטעות כאשר ביאר לנו רבינו ז"ל וזה אל תפנו וכו' ואלוהי מסיכה לא תעשו כי אם רק תפנו אחרי זה גם אלוהי מסיכה תעשו.

כי לו נאה כי לו יאה. פיוט זה הוא על דרך זה אלי ואנוהו. ועד"ה (ירמי' י') כי לו יאתה המלוכה השל"ה בש"ש כ' יאה לשון רך כמו עיני לאה רכות תרגומו יאיין. אמנם רד"ק בשורש יאתה כי לך יאתה המלוכה כאלו נתרצתה במלוכה ע"ש וא"כ לו יאה כאלו אומר לו הרצון במלוכה. והא דאמר בלשון נסתר לו ואח"כ אמר לשון נוכח משום דעכשיו בזמן הגלות השכינה כי' נסתרת מאתנו. אבל בגדודיו שהם אצל השכינה גלוי' אומרי' לשון נוכח. ושל"ה כתב כי לו הוא כנגד ל"ו כתיבו' החכמה שבו ברא העול'. והנה אומר אדיר במלוכה בחור כהלכה גדודיו יאמרו לו אפשר שמיוסד כנגד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך ולכן לעתיד שהשכינה נגלה לנו אזי יאמרו בלשון נוכח לך ולך וכו' ונקט ז' פעמי' לשון לך כי שבע אלפי שנין הוי עלמא כי אלף השביעי הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמי' וישמח בצדיקיו. וע"ד פשוט אפשר דהיו נוהגין לומר הפסוקי' בכל חרוז וחרוז לך ולך. תהילים (ס"ה) לך דומי' תהילה אלקים בציון ולך ישולם נדר. לך כי לך (ד"ה א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ועש"ה תהילי' (פ"ט) לך זרוע עם גבורה לך אף לך עש"ה תהילים (ע"ד) לך יום אף לך לילה או עש"ה תהילי' פ"ט לך שמי' אף לך ארץ. ומסיים עוד לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (ד"ה א' כ"ט) והמחבר דילג הפסוקים ולקח דרך הקצר בצח הלשון. או דנאמר כי חג המצות הוא בבינה בסוד יובל החרות לכך לך גמ' חמשי' שערי בינה ואמר ז"פ לך משום השפעת ז' ספירת הבנין. או די"ל לך ולך נגד קו ימין. לכך כי לך נגד קו אמצעי ובו נכלל יסוד עד"ה לך ה' הגדולה וכו' כי כל וכו'. לך אף לך קו שמאל בו האף לך ה' הממלוכה הוא מלכות כנודע. אמנם יש לפרש פיוט זה בדרך פשוט בלילה זו. אדיר במלוכה היינו בי"מ בחור כהלכה שהי' הקב"ה מראה עצמו על הים כבחור גדודיו יאמרו היינו ישראל ומלאכי'.