יַסְּרֵ֥נִי יְהוָ֖ה אַךְ־בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־תַּמְעִטֵֽנִי׃
רד"ק
יהוה אל באפך תוכיחני אם תוכיחני בעוני, אל באפך, רצונו לומר: לאט, כדי שאוכל לסבול, כמו שאמר ירמיהו הנביא (ירמיהו י כד): יסרני יי' אך במשפט וגומר
מאירי
אל באפך תוכיחני הודה לאל שהוא מרגיש ומתבונן שעונותיו הביאוהו לכך כי כל דרכיו ית׳ משפט ודרך עונש ותוכחת וחלה פניו שלא יוכיחהו באפו ובחמתו אבל לאט כפי כח שכלו והוא בעצמו ענין ואל בחמתך תיסרני והוא מה שאמר ירמיהו (י כד) יסרני ה׳ אך במשפט ר״ל בדרך ממוצע מלשון יכלכל דבריו במשפט (מזמו׳ קיב).
מגלה עמוקות
אעתיק דברי האר"י ז"ל בענין מלקות משארז"ל (כתובות לג) חייבי כריתות שלקו נפטרין כי מלקות עולה תקע"ו כנגד כל הדינים בין נחים וקשים ושרשם מאלקים ואדני מילוי אלקים עולה ש' וריבועו עולה ר' הרי ת"ק מן מלקות ואח"כ ס"ה מן אדני עם ט' אותיות משני שמות אלו והכולל שלהם הרי מלקו"ת לכן המלקות מתקן כל הדינים נחים וקשים ולכן הקושר בעמוד הידים יכווין לארפיא ולזה יכוון המכה ברצועות שור וחמור שהם קליפות חמורות וצריך ב"ד של שלשה נגד כ'ח'ב שהם חשובות כאחת כי שורש הקליפות הם מלמעלה למטה וצריך ב"ד של ג' לתקן הדינים ע"י קו המדה ממקור העליון והאומר הפסוקים הוא הגדול יאמר אותם עם הטעמים שהוא כנגד כתר והאומר הכהו ישב בצד שמאל נגד בינה דינים מתערין מינה והאומר והוא רחום ישב בצד ימין נגד חכמה כרחם אב על בנים וצריך המקושר כשקושרין אותו לומר (ירמיה י) יסרני י"י אך במשפט אל באפך פן תמעיטני. לפי דרכי והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשע"ו ר"ל מספר ר"שעו שהוא מלקו"ת: