פרשנות מצטטת על ירמיהו כב:טו

בשנת - מצאנו כתוב כי עשתי עשרה שנה מלך יהויקים, אם כן מה טעם בשנת שלש למלכותו?! ועתה דברי אלה בני יאשיהו כתוב כי ארבעה בנים הניח: הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיהו, הרביעי שלום. ומצאנו כי במות יאשיהו מלך בנו ומקצת חכמינו ז"ל אמרו: כי זה יהואחז הוא יוחנן והנה לא מלך רק ג' חדשים, וימלוך תחתיו יהויקים אחיו והוא בן עשרים ושלש, והנה הוא קטן מיהויקים ואיך קראו הכתוב בכור?! על כן אמרו: שבכר במלכות והוצרכו לומר, כי שלום הוא צדקיהו, בעבור כי נבואת ירמיהו על שלום דבקה עם נבואתו של צדקיהו. ועוד: כי לא מלך על ישראל אחר צדקיהו ולספור הכתוב רביעי בעבור שם בלא גוף דרך זרה. ועתה התבונן כי יהואחז הוא שלום ויוחנן לא מלך ואל תשום, בעבור שנקרא שלום בשני שמות, כי הנה שלמה הוא קהלת ובני שמואל שמה ואביה ושם כתוב כי הוא יואל ועמינדב הוא יצהר ואוריאל הוא צפניה ורבים ככה. ובתורה זרח הוא צחר והעד ששלום הוא יהואחז, כי כאשר מת האב היה יהויקים בן כ"ה שנה וצדקיהו שהוא השלישי בן כ"ד ושלום בן כ"ג וככה כתוב שיהואחז הוא שלום, ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחוהו וימליכו אותו תחת יאשיהו אביו. ועוד שנית: כי שלום הוא יהואחז, כי כתוב כי פרעה נכו לקחו אחר שלשה חדשים שמלך ויביאהו מצרים וימת שם, וכתוב בירמיהו על שלום אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות. ואל תתמה בעבור הכתוב למעלה: הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקיהו, כי תחילת הפרשה הוא: כי כה אמר ה' על בית מלך יהודה יספר על מה שאמר לו השם לפני מלוך צדקיהו, והנה יספר מה התנבא אל יהואחז שהוא שלום אחר שהוליכוהו אל מצרים, והחל מן: הוי בונה ביתו בלא צדק על יהויקים, ושם כתוב: ואחרי כן התנבא על יהויכין כי כן כתוב שם וכל אלה שלשתן מלכו לפני צדקיהו. ובספר יחזקאל שאמר: שא קינה אל נשיאי ישראל שמתו ולא נשאר מבניהם מלך והחל מן יהואחז הוא שלום, ואומר: ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים והכפיר הוא יהויקים שהמליכו מלך מצרים, ויתנהו בסוגר בחחים ויביאהו אל מלך בבל וככה כתוב בדברי הימים: ויאסרוהו בנחושתים להוליכו בבלה ואחרי כן מקונן על יהויכין: מטה עזה אש אכלתהו, ואחרי כן מקונן על צדקיהו ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול. והנה התברר כי יהויקים הוליכוהו אל בבל, ואל יקשה בעיניך בעבור שאמר להוליכו בבלה ולא אמר ויוליכוהו, כי הנה כתוב על צדקיהו בירמיהו ויאסרהו בנחושתים להביא אותו בבלה וכתוב אחר ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבלה והנה כתוב בדניאל: בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר אל ירושלים ויצר עליה ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית ה' ויביאם ארץ שנער. והנה הטעם: יהויקים והכלים הביאם בית אלהיו להשתחוות לו ואחרי כן אמר: ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו ולא יתכן בדרך הלשון לפרש ויביאם, כי הכלים לבדם הביא בעבור הכתוב: ואת הכלים הביא. וכתוב בדברי הימים: ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה ומכלי בית ה' הביא נבוכדנצר לבבל ויתנם להיכלו בבל וירמיהו מתנבא על יהויקים: כי קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים ועל כן טעה האומר כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה היא שנה שלישית למרדו, ועל כן הוצרכתי לפרש כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה, בא נבוכדנצר עליו ויצר על ירושלים ולקחה בתחלת השנה הרביעית ליהויקים והיא השנה הראשונה לנבוכדנצר, כי כן כתוב והנה הוליכו אל בבל ועמד בנחושתים כמו שנה, וצוה נבוכדנצר ושב יהויקים למלכותו: ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו ובא נבוכדנצר או גדודיו אל ירושלים והרגו את יהויקים וסחבו אותו מהלאה לשערי ירושלים, ותהי נבלתו מושלכת ולא נקבר כי כן התנבא ירמיהו, ואל תתמה בעבור: וישכב יהויקים עם אבותיו כי הנה כתוב: הנך שוכב עם אבותיך ובמצרים מתו והנה מלך יהויכין בנו ג' חדשים ותפשו נבוכדנצר בשנת ח' למלכו והיא שנת עשתי עשרה ליהויקים ומלך צדקיהו עשתי עשרה שנה, והיא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר, והנה בשלשה חדשים נהרג יהויקים וגלה יהויכין בנו, ואל תתמה בעבור שתמצא כתוב: בשנת שבע לנבוכדנצר וככה על צדקיהו היא שנת שמונה עשרה, כי במספר המלכים כאלה וכאלה. והלא ידענו כי ירבעם ורחבעם בחדש אחד מלכו והנה כתוב כי רחבעם מלך י"ז שנה וימלוך אביה בנו תחתיו בשנת י"ח לירבעם, והנה אבאר לך זה מחשב אחד יחשוב מיציאת מצרים מניסן, או לבריאת עולם מתשרי, ויום אחד בשנה חשוב שנה יספור מיום מלוך המלך עד תקופת שנתו, על כן תהיה שנת י"ח י"ט. והמשל בנולד ביום ו' לפני שקוע השמש בעיר הזאת שהיא רדום בתקופת תמוז והיום ארוך ט"ז שעות שלימות, והנה יומל הבן בקר יום ששי שהוא יום שמיני כפי חשבון התורה והוא יום שביעי ואיננו שלם, רק יחסרו י"ו שעות, ואל תתמה בעבור שתמצא ביחזקאל: יביאהו במצודות למען לא ישמע קולו, כי כן חשבו עבדי נבוכדנצר. וטעם התמלוך שאל ירמיהו ליהויקים, כי הנבואה עליו התחשוב כי מלכותך תתקיים לך בעבור היותך מתחרה בארז? והנה נשארה השאלה הקשה, כבר הזכרתי כי צדקיהו היה במות אביו בן כ"ד שנה והנה יהיה במות יהויקים וגלות יהויכין בן ל"ה שנה והנה כתוב: בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וזה החשבון הוא שנקרא מלך שלש שנים לפני מות יאשיהו, כי נודע זה בכל הגוים שהומלך צדקיהו והעד הכתוב בירמיהו בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה דבר השם לירמיהו שיעשה מוסרות וישלחם אל מלכי אדום ומואב ועמון וצור, ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה, כי אלה המלכים שמעו שנהרג יאשיהו וחשבו כי צדקיהו שהמליכו כשהיה בן כ"א שנה הוא ימלוך תחתיו, ואין טענה ממלכות יהואחז כי עם הארץ המליכוהו ולא שמעו דבריו כי לא מלך רק שלשה חדשים. ונשאר בפרשה דבר לפרש והוא: ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי והנה ירמיה מספר זה הדבר של המוטות אל צדקיהו בעת מלכו אחר גלות יהויכין ואמר לו: הביאו צואריכם בעול מלך בבל ושם כתוב: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה. וטעם בשנה הרביעית שמרד יהויקים במלך בבל ויש תקון אחד, שהמוטות תקנם ירמיהו בראשית ממלכת יהויקים ושלחם בשנה ראשונה למלכות צדקיהו, רק אין טעם לתקון הזה. ומפרש גדול היה בספרד והוא פירש ספרים בדקדוק ופירש ואמר: כי צדקיהו תחת יהויקים וככה אמר: ואחרי אבשלום לא נטה, כי הוא שלמה ויהי ביום השביעי שהוא הרביעי הגבל את ההר שהוא העם וככה מלות רבות כמו מאתים ואת כולם ישא רוח, כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו מלה אחרת?! והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב וכבר פירשתי כולם וטוב לו שיאמר לא ידעתי ולא יהפך דברי אלהים חיים.

מ"ע ג' נקבים נקבים מבית ומבחוץ כו' כצ"ל: מ"ע ז' והא לך שני עדים יאשיהו כו' ונאמר בירמיה עוד כו' כצ"ל ונ"ב ר"ל ב' עדים מביא על זה דביאשיהו ל"ק רק הוא עשה צדקה וגמילת חסדים: מ"ע ט' מי שיושב ומחתך בשר והכה את ידו בסכין כו' והכה את ידו כו' כצ"ל: מ"ע י"ב ותניא בספרי לבניך אלו התלמידים כו' כצ"ל. שם ידריכנו בדרך מוסר ואז כל ימיו כצ"ל. שם למה נקרא שמו בבל בלולה כו' כצ"ל: מ"ע ט"ז חד אמר נעילת שערי שמים כצ"ל. שם שנאמר כי פשעי אני אדע וגו' כצ"ל: מ"ע י"ח היה רוחץ במים עכורים כו' עד שלבו אינו רואה כו' כצ"ל: מ"ע י"ט כל ל' יום ראשונים מה שהוא למוד כו'. שם מתחילה ועד סוף יצא ידי חובתו כצ"ל. שם בלול שלהם אבל לא בבית לפי שיש כו' כצ"ל. שם ור' יוחנן הלך בשיטת של ר' אשי כצ"ל. שם לא נתקנה בימי חכמי התלמוד אלא לפי שאנו סוברין כו' כצ"ל. שם אין רגילין בעלי מלאכה לבוא לב"ה ובלילי שבת כו' כצ"ל. שם אבל סעודה קטנה אינו אסור להתחיל עה שתבא כו" כצ"ל. שם שהיו רחוקין מן העיר ויש לירא מן המזיקין ואומר שמא נ"ב ס"א מן המזיקין ושמא גם כו' כצ"ל. שם מי שצריך לקרות אדם בבהכ"נ כשיכנס ישב כו' כצ"ל. שם בהג"ה ואני הנקדן כו' הכהן זוכה בקטרת כצ"ל ונ"ב ר"ל מסיים מלאה קטרת. שם ששה דברים מונעים כו' לשון מומין כיצד ומפרש כו' כצ"ל. שם דש בעירו עבירה כיצד מי שהרג את הנפש כו' כצ"ל. שם והיין כיצד מי ששתה כו' כצ"ל: מ"ע כ"ב לאחרים לא רב פתר לה כו' כצ"ל ונ"ב כתב האשר"י שמניחין בלא ברכה ואנו נוהגין שמברך החזן ברכה בלחש. שם תפילין שיש בו כמה אזכרות על אחת כו' כצ"ל: מ"ע כ"ג מאחר שכורך מאחד כלפי שמע כו' כצ"ל. מ"ע כ"ה שיאמר בפירוש כו' לשם תורת אלהי ישראל כו' כצ"ל. שם דבמגילה פ"ב אמרינן דמגילה פסולה כו' כצ"ל. שם גרסינן בפ' הקומץ רבה ובפ"ב דמגילה הל"מ תפילין א"צ שירטוט מזוזות צריכות שירטוט כו' כצ"ל וכן הוא בגמ' שם. שם אבל שיטה אחת למעלה וא' למטה או שמא כו' כצ"ל. שם א"ר חננאל אמר רב הלכה תולין כו' כצ"ל. שם ומשמע דאפי' חול אין תולין הטעם משום כו' כצ"ל. שם כתב רבינו משה מה היא הפתוחות כו' כצ"ל. שם ומכאן יש סעד לר' יעקב שאומר שאם כו' כצ"ל. שם פתוח מלמטה שכל הרוצה לצאת ממנה בגיהנם כו' כצ"ל. שם הבימות שעומד עליהן החזן האוחז ס"ת כו' כצ"ל: מ"ע כ"ו היאך אמרינן גרדומי תכלת כשרים מאחר שנפסק הגדול כצ"ל. שם וסמיך ליה גדולים תעשה לך משמע מאלו כו' כצ"ל: מ"ע כ"ז מ"ע מה"ת לברך אחר אכילת לחם שנ' כו' כצ"ל. שם כדאמר התם רבי לרב קום משי ידך כו' כצ"ל. שם בהדיא בפ' כיצד מברכין אמר רב כל הנוטל כו' כצ"ל. שם וכן פוסק ר' יצחק כדי שלא יתחלקו כו' כצ"ל. שם ובירושלמי תניא שנים שאכלו פת וא' ירק כו' כצ"ל. שם בהל' ברכות שבסעודה וכן מד"ס חייב לברך אחר כל מה שיאכל כו' כצ"ל. שם ואין עונין אמן אחר עצמן בברכת הפירות כו' כצ"ל. שם כגון ברכה אחרונה שלפני ק"ש ומגילה ונ"ח כו' כצ"ל. שם בהל' נטילת ידים ובגר בשעת טבילה גוף כו' כצ"ל. שם ונוטל ומטה החבית כו' כצ"ל. שם אבל בסדר המשנה גרסינן המים מטמאין כו' כצ"ל. שם כי אם פ"א מטמא את היד כו' כצ"ל. שם וכשהתחילו שניהם ליטול היה אז רביעית בכלי וא"כ בד"א כו' כצ"ל. שם בהל' שאר ברכות וכן על פת שעיפשה כו' כצ"ל. שם מדאמרינן בפ' כיצד מברכין שהגרעינין כו' כצ"ל. שם באוכל קמח חי או חטה כו' כצ"ל. שם ופסק בה"ג כמותו ואר' יוסף כו' כצ"ל. שם לחתום על הארץ ועל המחיה ולא על הארץ ועל הכלכלה כצ"ל. שם הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראייתו כו' כצ"ל. שם שהתקופה בליל רביעי לתחילתה כצ"ל: מ"ב כ"ח ואם נולד בע"ש בין השמשות כו' כצ"ל. שם ואשתהויי הוא דאשתהי כצ"ל: מ"ע כ"ט כדי שיכנס לשבת או לי"ט כשהוא תאוה כו' כצ"ל. שם מסקינן שם אסור לאדם שיטעום כלום כו' כצ"ל. שם אר"י בר בין נהיגין תמן מקום שאין שם יין ש"צ כו' כצ"ל. שם עוד שם מפרש באלו דברים אין מברכין על הנר כו' כצ"ל. שם אלא על אור ששבת כצ"ל. שם וא"כ היא שני מה"ש המלווין לאדם אומרים כו' כצ"ל. מ"ע ל"ב וביה"כ לא לאיסור ולא לעונש כצ"ל: מ"ע מ' ואין אדם יוצא י"ח בפסח א"ל ר"י ובלבד ע"י משקה כצ"ל: מ"ע מ"א ואינה פותחת בברוך כצ"ל: מ"ע מ"ב וקשה לו לר' שלמה לפי זה כצ"ל: מ"ע מ"ד ור"ח ורב אלפס ור"מ פי' שגב כ' שני עלין כו' נק' תיומת כו' כצ"ל. שם ושדרו של לולב צ"ל שיעורו של לולב. שם תניא מפרש ר' יצחק כו' כצ"ל. שם דהא ר' חנינא מטבל בהכל כצ"ל. שם ומצא נאה הימנה כו' כצ"ל. שם חומרא בעלמא שעשה מלבו מפני כו' כצ"ל. מ"ע מ"ה ויקחו הכהנים כל העולות צ"ל העורות: מ"ע מ"ח האומר לאשה הרי את כו' בין החזירה בין לא החזירה שאם לא החזירתו הרי לא נתקיים התנאי ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום כצ"ל. שם האומר לב' אחיות כו' ונתן לאחת פרוטה כו' כצ"ל. שם לכך מתחילות בברוך אע"פ שסמוכות לברכות שלפניהם מפני כו' כצ"ל. שם שא"ל ווסת קבוע לנדתה ולא תרגיש בעצמה כו' כצ"ל: מ"ע נ' וכן פוסק בה"ג ומזה הטעם שצריך שיחתוך הקלף כשיעור הגט כו' כצ"ל. שם כשעומדת בר"ה והגט קרוב לה מלו כצ"ל. שם והלא יש לחוש שמא ביטל גוף כו' כצ"ל. שם בסדר הגט כמו כן אינה צריכה להביא לבי"ד עדים שצוה כו' כצ"ל. שם וכן האומר תן גט זה לאשתי כו' כצ"ל. שם בהלכות מיאון ועוד נתן טעם בסה"ת שאפילו בדקו כו' כצ"ל. שם והיכא דעבד ואנסיב או קדש כו' כצ"ל: מ"ע נ"א עוד שם אמר גוים שנתגיירו כו' כצ"ל: מ"ע נ"ב שהתקין רב יהודא למיכתב בגט חליצה כו' כצ"ל. שם אפי' הוא איטר חולץ בימין כו' כצ"ל. שם אע"פ שיש שם קרסים כו' כצ"ל. שם בפ' מצות חליצה מנעל האי דידן כו' כצ"ל. שם ופלא הוא בעיני כו' לפי מה שפירש רבינו שלמה צ"ל רבינו משה. שם דא"ר שמעון בנו של ריב"ב צ"ל ר' ישמעאל בנו כו': מ"ע ס"ב בסימני דגים ולכשיגדל יש לו או שיש לו קשקשת כו' כצ"ל: מ"ע ס"ג הל' שחיטה ובסכין ארוך שיש בה פגימה כצ"ל. שם בהל' טריפות שנחמיר בשלשתן לומר נקיבתן במשהו כצ"ל: מ"ע ע' ופטור מן התשלומין כדאיתא בפ' הנשרפין כצ"ל. שם גבי מי מנחי אינשי מרגניתא כצ"ל: מ"ע ע"ד ואם באו עדים ששינה בדיבורו חוץ מדברים אלו אין מחזירין כו' כצ"ל. שם ואפי' נסתפק לו הדבר ה"ז לא יגע בהן שמא הניחם שם כצ"ל ונ"ב אדלעיל קאי: מ"ע ע"ה ומפרש במס' מכות בגואל הדם הכתוב מדבר כצ"ל. שם אר"א עיר מקלט שיש בה רוב רוצחים כצ"ל: מ"ע ע"ט יכול הבונה בית שער כו' כצ"ל. שם וכל מכה שמחללין עליה את השבת כו' כצ"ל: מ"ע פ"ב אע"פ שא"ל קנה המטלטלין לפלוני אגב קרקע כו' כצ"ל. שם ואם א"ל כל כור בסלע כו' כצ"ל. שם כל הנשום דמים כו' קונין זה את זה כו' כצ"ל. שם וא"ל אם אין אתה נותן לי' כו' הרי הוא שלי כו' כצ"ל. שם או כייר כיור אחד אמה על אמה יתר כו' כצ"ל. שם בהלכות מצרנות מותר למכור ולהשכיר אף לגוי כדגרסינן כו' כצ"ל. שם בדיני הרשאה אם רוצה לדון בהרשאה זו וליתן נפטר ולמה לא יפטר כו' כצ"ל. שם ויהיה הממון מונח בב"ד עד שיבא שמעון ויטול ויש לראובן כו' כצ"ל. שם בהל' שותפין ולפי תקנה זו אפשר כו' כצ"ל: מ"ע פ"ד שיש בהם הרבה ברכה מחמת עצמן כצ"ל: מ"ע פ"ה ונותר שטר ביד האדון כצ"ל: מ"ע פ"ח גרסינן בירושלמי מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חבירו כו' כצ"ל. מ"ע פ"ט בין בשכר או השאילם כצ"ל. שם טול מה שעשית בשכרך אין שומעין כו' כצ"ל: מ"ע קע"ט ומתרץ רב כהנא דמתניתין ס"ל כו' צ"ל ומתרץ רב כהנא דמתניתין כו': מ"ע רמ"ח שהרי בטלו רביעית דמקוה נ"ב כדאמר שם. שם משמע מתוך דבריהם דשאלתות כצ"ל: סליק הגהות הגאון רבי ר' העשיל זצ"ל:

מאשר חטא על הנפש. תניא, רבי אלעזר הקפר אומר, וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, מכאן שכל היושב בתענית נקרא חוטא ^פדעיין מש"כ לעיל בפסוק ה' בענין זה בדרשה קדוש יהיה וצרף לכאן. ואע"ג דפסוק זה בנזיר טמא כתיב, ס"ל לר"א הקפר דאפילו בנזיר טהור נמי חוטא הוא מפני שציער עצמו כמבואר, והא דנקט לשון זה בנזיר טמא משום דשנה בחטא שלא נזהר מטומאה והאריך נזירותו והוסיף צער על צערו שלא ליהנות מיין וכו', ולא ניחא ליה לאוקים כוליה רק בנזיר טמא משום דלפי"ז הוי הלשון על הנפש מיותר, דדי היה לכתוב אשר חטא והיינו יודעין דקאי אאיסור טומאה, אבל חטא על הנפש שייך בכל הנזירים, וכדמפרש.
ועיין ברמב"ם פ"ג ה"א מדעות כתב ע"פ דרשה זו שאסור לאדם להרחיק עצמו לקצה האחרון מצרכי העולם הזה שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבוש מלבושים נאים רק שק וצמר קשה וכיוצא בזה, מפני שזו דרך רעה היא ואסור לילך בה והמהלך בה נקרא חוטא בק"ו מנזיר וכו', כמבואר לפנינו, וגם אמרו חז"ל (ירושלמי נדרים פ"ט ה"א) לא דייך במה שאסרתך תורה אלא שאתה אוסר דברים המותרים, ובכלל זה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תצדק הרבה וכו', עכ"ד. והרבה הלח"מ להקשות על הרמב"ם למה פסק כר"א הקפר אחרי דיש חולקים עליו וס"ל דהיושב בתענית נקרא קדוש, כמובא לפנינו לעיל בפסוק ה', ותמה אני שלא הביא מתשובת הרשב"א סי' של"א שכבר הקשו להרשב"א בזה והאריך בישוב הדבר.
אבל האמת נראה לדעתי, דאחרי דכונת הרמב"ם כאן להורות דרך תמידי לכל בני האדם בכלל, בודאי אין סברא שמצוה לאדם לבלות ימיו בתעניות וסיגופים וכדומה, כי לבד שהסברא מחייבת כזאת שדרך כזה אינו מוביל למטרת בנין העולם וישובו שזה נגד רצון הקב"ה כמש"כ לא תהו בראה וגו', הנה יש עוד כמה מאמרי חז"ל המורים איסור בההנהגה כזו כמו בירושלמי קדושין פ"ד סוף הלכה י"ב אסור לדור בעיר שאין בה מרחץ וגינוניתא של ירק, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל, ובתנא דב"א ריש פרק י"ד כל הקץ בחיים טובים בעוה"ז סימן רע לו, וכן נאמר ליהויקים (ירמיהו כ״ב:ט״ו) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, ואמרו חז"ל הוריות י' ב' מי סני לצדיקי דאכלי תרי עלמא, ובילקוט תורה פ' ראה רמז תתצ"א חבב הקב"ה את ישראל שהוא מצוה אותן שלא יצערו עצמן ויטלו שכר, ואף ידוע שכמה מצות אדם פטור מהן מפני צער הגוף, כמו מישיבת סוכה בגשמים ומתפילין במיחוש ראש וכדומה.
הנה כי כן בודאי אין כל סברא שהחכמים דר"א הקפר יסברו ההיפך מכל אלה, ומה דס"ל שהיושב בתענית נקרא קדוש – זה קאי בודאי על מקרה צדדית וזמן ידוע ואדם מצויין וכדומה, אבל להנהגה כזו בכל ימי חיי האדם ובכל האדם בודאי אין איש סובר כן, וכיון שהרמב"ם איירי בכזה בספר החקים וההנהגה לכל האדם לכן מביא לסמך דברי ר"א הקפר, ודו"ק. .
(נדרים י׳ א׳)

אל תתחר. להיות כמותם כמו איך תתחרה (ירמיהו י״ב:ה׳) כי אתה מתחר' בארז (שם כב):

אֵין טוֹב בָּאָדָם. בִּתְמִיהַּ, שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיַרְאֶה אֶת־נַפְשׁוֹ טוֹב, כְּלוֹמַר, יִתֵּן לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עִם הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכֵן נֶאֱמַר לִיהוֹיָקִים, "אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ: