פרשנות מצטטת על ירמיהו כז:ב

ויהי בשנה ההיא. כשהגיע אותו הזמן שהשליט נבוכדנצר את צדקיהו על חמשת מלכים שהיה ירמיה אומר שליחותו ומשלח המוסרות והמוטות אל המלכים ביד מלאכיהם:

ננתקה את מוסרותימו. דישרונפרוימ"ש לויקוראנגל"ש בלעז, אלו רצועות שקושרין העול בהם:

פי' הרמב"ם קשיא דעול על הצואר הוא. כדכתיב אשר לא עלה עליה עול וכתיב נמי בירמיה עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צואר וגו' בעול מלך בבל וגו' וכל הענין אומר דעול על הצואר הוא. ונראין דברי הר"ש ובעל הערוך והגאונים אלא הא דאמר הר"ש דמחגר הוא חבל קשיא דכולהו מתני' כלי מתכות קחשיב אלא מחגר של ברזל שסביבות הבהמה כעין חגור. וכן הא דאמר הרמב"ם בתמחויות קשיא דעגלה דמתני' עגלה דמחרישה וכדתנן חורשת בעגלה אלא כולה מתני' כבעל הערוך והר"ש:

מטת. כְּמִין יָתֵד בִּשְׁנֵי רָאשֵׁי הָעֹל הַמְעַכְּבִים הַמּוֹסֵרָה שֶׁלֹּא תֵצֵא מֵרֹאשׁ הַשּׁוֹר וְיַתִּיר הַקֶּשֶׁר, כְּמוֹ "עֲשֵֹה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (ירמיהו כ"ז), קבילייא בְּלַעַז: