אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כָּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
מצודת דוד
ומקצת כלי וגו׳. כי מהם נשארו ולקחם בגלות יכניה ועוד נשארו מהם ולקחם בגלו׳ צדקיהו וכמ״ש כי כה אמר ה׳ וגו׳ ועל יתר הכלים וגו׳ באשר לא לקחם בגלותו את יכניה וגו׳ בבלה יובאו וגו׳ (ירמיהו כ״ז:כ׳):
ביאור יש"ר
צבעון החוי, ובסמוך הוא מונה אותו בין בני שעיר החורי, מכאן ראיה שהוא חוי הוא חורי, כי עיקר שמם הוא חוים על שם חוי בן כנען, ונקראו גם כן חורי אם מלשון גדולה ושררה כמו ואת כל חורי יהודה (ירמיה כ"ז), אם על שם בן חוי שנקרא כי כדעת בעל ספר הישר שכתב שעיר בן חור בן חוי בן כנען, או לפי שהיו יושבים בחורים ובנקיקי הסלעים כמנהג הפראים שבימים ההם השוכנים במערות ונקראו [roglodii]:
עץ יוסף
שבני חורין. פירוש שרים. ודרש חור כמו חור בחולם והוא מענין חורי יהודה (ירמיה כז, כ ועוד), שלבושי השרים חשובים מאד: