יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י הוידע [הַיּוֹדֵ֥עַ] וָעֵ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
רבנו בחיי
וע"ד המדרש והתעלמת מהם מבני אדם, לא תוכל להתעלם מהקב"ה, שהוא היודע את הכל, וכענין שכתוב (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה'.
רמב"ן
כתוב זאת זכרון בספר אמר רבי אברהם (אבן עזרא על שמות י״ז:י״ד) כי הוא ספר נודע, והוא "ספר מלחמות ה'" (במדבר כא יד), וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו, ויתכן שהיה מימות אברהם. ואין בדבריו אלה רק תואנה. והנכון בעיני, כי "בספר" ירמוז לספר התורה, כענין שכתוב (דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק, כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל. וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. ואמר ושים באזני יהושע, לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו, כי הוא היודע ועד, וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו, כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ, זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו', ואם היה בימי יהושע בן נון כן, היה מזהירם למחות אותו, אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א), ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול:
רקנאטי
ספר הבהיר מאי טעמא אנו מטילין תכלת בציצית ומאי טעמא שלשים ושתים משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו גן נאה ולו ל"ב נתיבות ושם שומר עליהן והודיעו לבדו אותן הנתיבות אמר לו שומרם ולך בהם בכל יום וכל זמן שתדרכם שלום לך מה עשה השומר אמר אם אני אהיה לבדי באלה הנתיבות אי איפשר לשומר אחד לקיים אלו הנתיבות ועוד כי יאמרו העולם כילי הוא מלך זה ושומר זה לכך שם שומר זה שומרים אחרים על הנתיבות אלה שהן ל"ב נתיבות. ומ"ט דתכלת אמר השומר שמא יאמרו השומרים הגן שלי הוא נתן להם סימן ואמר ראו הסימן למלך שהוא שלו והגן הזה ואלה הנתיבות הוא תקנם ואינם שלי והנה חותמו. משל למה הדבר דומה למלך ובתו שהיה להם עבדים בקשו לילך מרחוק פחדו מן אימת המלך נתן להם המלך סימנו פחדו מן הבת ונתנה להם סימן אמרו מעתה בשני סימנין אלו יי' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך (תהלים קכא ז). עוד שם ומאי ניהו ארץ דנחצבה ממנה שמים והיא כסאו של הקדוש ברוך הוא והיא אבן יקרה והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית דאמר רבי מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שתכלת דומה לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו) ע"כ. והנה לשון תכלת מלשון כ"ל רומז למדה הכוללת הכל והיא תכלית הכל וזהו וזכרתם את כל שהיא מצות יי' וזכרתם מלשון יי' זכרנו (תהלים קטו יב) וכ"ל היא מצות יי' ולא תתורו אחרי לבבכם שלא יקצצו בה כי היא נקראת לב וזהו אחרי לבבכם זו מינות אשר אתם זונים זו עבודה זרה הזהיר שלא יהרהרו בתכלת במינות או בעבודה זרה אבל יהיה לכם הכל לציצית וראיתם אותו וזכרתם. ואמר אחרי עיניכם זו זנות כענין שנאמר ואנכי היודע ועד נאם יי' (ירמיה כט כג) השם הגדול הוא היודע מלשון וידע אדם ומלת ועד רומז לתכלת מלשון ונועדתי לך שם כי שם מתועד הכל. ונרמז עוד באמרו אחרי לבבכם שלא להרהר אחר מדת הדין רק להצדיקו יתברך בכל דרכיו שנאמר כי כל דרכיו משפט. ויש מפרשים וראיתם אותו שב להקדוש ברוך הוא יתעלה התכלת רומז לזוהר הכבוד. אותו בגימטריא זה הוא השכינה ול"ב חוטין דומין לל"ב נתיבות הנמשכות שם כמה דאת כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז') והקשרים אל ההויות והן בין כלם עשרים חמש בכל אחד ואחד דוגמת עשר אצבעות שביד ושברגל והם חמשה כנגד חמשה עשרה לפניו ועשרה לאחריו. אמנם טעם היות המצוה נרמזת בכנף הבגד הוא סוד גדול ותבינהו מלשון ציצית כמה דאת אמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח ג') שהוא אצילות הבנין ואינו באחדותו. וכבר רמזתי במאמר רבותינו ז"ל משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה וכו'. ולזה הרמז המופלא נתנו רבותינו ז"ל שיעור בתליית הציצית בבגד שלא ירחיקנה מן הכנף שני קשרי גודל להורות שאינו באחדותו. גם לא יפחות ממלא קשר גודל שלא יקצץ הנטיעה ההיא מן הבנין כמאמר בעל ספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה וכבר פירשתיו. ויש עוד לפרש לשון ציצית מלשון כמציץ מן החרכים (שה"ש ב ט') הציץ ומת. והרמז לשכינה המנהגת עולם השפל שנאמר וכל מעשהו באמונה (תהלים לג ד):
גור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדאבן עזרא הקצר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
לעלם ועד. לְשׁוֹן עוֹלָמוּת הוּא וְהַוָּי"ו בּוֹ יְסוֹד, לְפִיכָךְ הִיא פְּתוּחָה, אֲבָל "אָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כ"ט), שֶׁהַוָּי"ו בּוֹ שִׁמּוּשׁ, קְמוּצָה הִיא: