פרשנות מצטטת על ירמיהו לא:ה

אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו (ירמיה לא ה) – וכן במקרא. לפנינו בדפוסים: "בית ה' אלהינו". המילה "בית" אינה בכל הנוסחאות העיקריות, לרבות שישה קטעי גניזה. במלאכת שלמה: "קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כצ"ל". בירושלמי ערוכה רשימה של שירים ששרו בדרך עד הגיעם לעיר ולמקדש: "[תניא] (כך ברש"ס) בדרך היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכב א). בירושלם היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם (שם קכב ב), בהר הבית היו אומרים הללויה הללו אל בקדשו כו' (שם קמח א), בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה הללויה (שם קמח ו)" (סה ע"ג). כל אלו אינם פזמונים סתמיים אלא מעין תפילה הכוללת פרקי חובה הנאמרים בשירה ובזמרה, וכך נוצר מעמד ציבורי שיש בו כללי טקס.

כל אסיפה על ידי קריאה היא. ופירוש "יקראו", היינו שהעמים – שהם השבטים – יקראו זה את זה "קומו ונעלה ציון" (ירמיה לא, ה), שהאחד יקרא את האחר. והרא"ם הקשה, דהוי ליה למכתב "יקראו" הקו"ף בקמ"ץ, לשון נפעל, במקום יאספו, שהוא לשון נפעל. ואין זה קשיא, דאין הקריאה מאחר, רק שהם קוראין זה את זה לעלות ציון. ועוד הקשה הרא"ם, מה ענין השבטים אל הר המוריה – בתוך יששכר וזבולון. ולא דקדק, דעל ידי יששכר, הקובע עתים וקובע מועדים, על ידו יאספו לירושלים. ועל ידי זבולן היה גם כן, שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן ליששכר, והיה יכול לעסוק בתורה (פסוק יח):