פרשנות מצטטת על ירמיהו לא:טו

ולהורות על שלימות יעקב. הראהו שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. שהם גדולה גבורה תפארת. שהם כנגד אברהם יצחק יעקב. בענין שיעקב חבל נחלתו והוא משולש בזכיות והוא רגל ראשון מהמרכבה. וזה וירא והנה באר בשדה. זהו שדה אשר ברכו ה' שאמר יצחק ליעקב. והיא באר שבע. ועליה יושבים שלשה עדרי צאן הם האבות. והאבן גדולה על פי הבאר. היא אבן נגף וצור מכשול לשני בתי ישראל שנתן עיניו במקדש ראשון ובמקדש שני והחריבם. וזהו סכות בענן לך מעבור תפלה. וצריך סיוע וזכות אבות להסיר האבן מעל פי הבאר. לפי שהיא סתומה וצריך שיאספו כל העדרים של מעלה ושל מטה להסיר האבן מעל פי הבאר. וזהו סבת עיכוב גאולתינו בעונותינו. כמו שאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. ובסבת זה הן עוד היום גדול. הוא יום גאולתנו. כאומרו היום אם בקולו תשמעו. ולכן צריך שנתעסק בתורה. ונשקה הצאן במי התורה. וזהו השקו הצאן. והם השיבו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים של מעלה ושל מטה להעביר האבן מעל פי הבאר. ואנו מחכים לאבן הראשה אבן ישראל שיבא לפוצץ סלעים. ולהסיר האבן הגדולה מעל פי הבאר. כאומרו בדניאל חזה הוית עד די איתגזירת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי. וזה יהיה בסיוע האבות והאמהות. ובפרט רחל שהיא עקרת הבית צריכה להתחנן על בניה. כאומרו קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו'. וזהו עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. ועומדת בשדה. ולכן לא נקברה בעיר מושב אלא בדרך אפרת. והשם יתברך משיבה ושבו בנים לגבולם. ואז יתחזק יעקב שהוא בעל הבית השלישי כמו שכתבתי. ויעמוד לסייע לרחל ולגאול את בניו מן הגליות. ולהסיר האבן שעל פי הבאר שהיא אבן נגף וצור מכשול. וזה שאמר ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו. שהיא בוכה ומתאוננת על בניה. ויגש יעקב בתפלה ובתחנונים. ויגל את האבן מעל פי הבאר. לפי שלו משפט הגאולה לגאול בגלות רביעי. בענין שיבנה בית יעקב על מכונה. ולכן תמצא בגלות רביעי וזכרתי את בריתי יעקב וגו': והזכיר ליעקב בראשונה. לפי שהוא בעל הקורה. והוא לקח הוא"ו של אליהו והוסיפה על שמו למשכון שיבא לגאול את בניו. ולכן כתב יעקוב מלא בוא"ו. וכן רמז בכאן יעקוב מלא בוא"ו. וכן רמז בכאן שיבא אליהו לגאול את בני יעקב באלף הששי שאנו עומדים בו. ולכן נכתב מלא וא"ו. וכן תמצא שכמו שבכתה רחל דכתיב רחל מבכה על בניה. כן בכה יעקב. ולזה אמר וישא את קולו ויבך כדכתיב קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל. השם יתברך יראנו מתורתו נפלאות:

וירא "אליו "ה' "באלוני "ממרא ר"ת הראה לו ד' מלכיות אדום בבל יון מדי הן הן מבי"א גואל לבני בניהם למען שמו ז"ש וירא אליו ה' במלת מבי"א הן הן ד' גליות ולפי שב' אריסין מבטלין אותן דהיינו משלי כא) מ"תן ב"סתר י"כפה א"ף גם (משלי כט) מ"לך ב"משפט י"עמוד א"רץ אלו השנים עשה אברהם צדקה עם אורחים משפט הראה לו הקב"ה אתה סימן לבניך שהוא עומד ובניו יהיו יושבין לכן מתפאר לאברהם בענין סדום כי ידעתיו למען אשר יצוה את ביתו צדקה ומשפט. אברהם תיקון דמעת העשוקים הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב ז"ש "חלב "בשר "וחמאה שהוא סוד (איוב כ) ח"יל ב"לע ו"יקיאנו כעת ח"יה ו"לשרה ב"ן וסדום פגמו במשכב זכור הוא ע"ב קס"א ואברהם תיקן רחצו רגליכם שהוא סוד עב קס"א (תהלים טו) ל"א רג"ל על לשונ"ו ונתן להם לשונות בחרדל לתקן (תהלים קמ) אנשי לשון בל "יכון בארץ ז"ש שאמרו המלכים ללוט עוד מי לך פה "חתן "בניך ובנותיך מאחר שפגמו בברית הלשון וברית מעור ואברהם תיקן עתה שניהם נמולו אתו הוא תיקון ברית מעור ונתן לשונות בחרדל מות וחיים ביד הלשון השענו תחת העץ החיים רחצו רגליכ"ם והשענ"ו תח"ת העץ ס"ת מות להעביר מות מן העולם גם ר"ת התו"ר הוא (שיר ב) קול התור נשמע בארצינו הוא מטטרון שעליו מוטל להמציא טיפין האבודים כ"ש יעלזו חסידים בכבוד דא מט"ט ז"ש ויתן אל הנער לעשותו חנו"ך לנע"ר. נתעסק אברהם בגאולה אחרונה שראה דינא תקיפא והנה שלשה אנשים הן הן שלשה גואלים נרמזין בראשי אתוון "שלשה "אנשים "נצבים שריה אליהו נחמיה שהוא משיח בן יוסף הראו לו המלאכים כן "תעשה "כאשר "דברת ר"ת (אסתר א) כדת מה לעשות שהוא בגי' משיח בן דוד ז"ש רחצו רגליכם (דברים לב) לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם וכשיגיעו הנשמות רגלין ברגלין אז שעת הגאולה וסער"ו (תהלים קמח) סער"ה עושה דבר"ו (תהלים קה) עד עת בא דברו שלח מלך ויתירהו וסעדו לבכם בגי' (ירמיה לא) רחל מבכה על בני' אז אחר תעבורו משלי כה) וסוד, אחר אל תגל שבלע המות לנצח ז"ש רחצו רגליכ"ם והשענ"ו תח"ת ס"ת מות שאז (ישעיה כה) בצע "המות לנצח:

ואקברה שם בדרך אפרת. היה מספיק שיאמר הכתוב ואקברה שם שכבר אמר בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה. אבל בא לרמוז מה שדרשו רז"ל שעל פי הדבור קברה שם כדי שתהא עזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן, והוא שאמר ירמיה הנביא (ירמיהו ל״א:ט״ו) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. ומפני זה האריך הכתוב ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם, כלומר בדרך שיעברו בה בניה, וכל זה היה דרך התנצלות ליוסף שלא יחר לו, אבל כונת יעקב שלא הוליכה שם כי יתבייש מאבותיו אם יקבור שתי אחיות ביחד. כן פי' הרמב"ן ז"ל.

אקברה שם. וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי; אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יוֹצֵאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ' וְהַקָּבָּ"ה מְשִׁיבָהּ יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (ירמיהו ל"א). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כְּרוּב אַרְעָא – כְּדֵי שִׁעוּר חֲרִישַׁת יוֹם; וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה לָהֶם קֶצֶב שֶׁהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ כְּדֵי מַחֲרֵשָׁה אַחַת, קורדיי"א בְּלַעַז, כִּדְאָמְרִינַן כָּרֵיב וְתָנֵי; כְּמָה דְּמַסִּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כַּרְבָּא: