פרשנות מצטטת על ירמיהו לא:יד

מלאתיו. כמו רחל מבכה על בניה (ירמי' לא יד) והנה טעמו אשר מלאתי כל אחד ואחד מהם או יהיה וי"ו מלאתיו שב אל לב גם הוא נכון:

וע"ד המדרש תורה צוה לנו משה, מצות כמנין תור"ה צוה לנו משה, שהרי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והנה הם תרי"ג. מורשה קהלת יעקב, לכל המתקהל עם יעקב, והם גרי הצדק. ודרשו רז"ל, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה נתנה לזרעו של אהרן, כתר מלכות לזרע דוד, כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבא ויטול, ועוד דרשו בו מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה. ועל דרך הקבלה הוצרכה לדרוש כן, כי זאת התורה מאורשה ליעקב היא, והיא הנקראת רחל, ובשעת הכעס בהסתלק השכינה רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, ובשעת הרצון רחל אשת יעקב, וזה מבואר.

וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בִּלְבָבְךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֵם נְבוּזַרְאֲדָן וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יָצְתָה עַל קִבְרָהּ וּבִקְשָׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יד) "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ", וְהקב"ה מְשִׁיבָהּ, "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְגוֹ' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם", לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ח:ז'). וְצָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיִּהְיֶה רֶמֶז בַּמִּקְרָא לַטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמַר בְּאַגָּדָה זוֹ, וְשֶׁמָּא זֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב מֵתָה עָלַי רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וָאֶקְבְּרֶהָ שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלוֹמַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בָּהּ בָּנֶיהָ מֵתָה, וְשָׁם קְבַרְתִּיהָ לְטוֹבָתָם, כִּי הִיא לֹא מֵתָה בַּדֶּרֶךְ רַק בְּרָמָה שֶׁהִיא עִיר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין וְשָׁם נִקְבְּרָה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ שֶׁל עָתִיד מֵתָה, וְהַכָּתוּב לֹא יְפָרֵשׁ בַּעֲתִידוֹת רַק יִרְמֹז בָּהֶם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט גַּם כֵּן אָמַר לוֹ כֵּן כְּמִתְנַצֵּל, שֶׁלֹּא יִחַר לְיוֹסֵף בִּרְאוֹת חֶפְצוֹ בִּקְבוּרַת הַמְּעָרָה עַל שֶׁלֹּא קָבַר אִמּוֹ שָׁם וְכַאֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת לֵאָה, וּלְכָךְ אָמַר לוֹ כִּי מֵתָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא נִקְבְּרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה קְבוּרַת מִצְרַיִם לְיַעֲקֹב, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ בְּפֶתַע פִּתְאוֹם וְלֹא יָכוֹל לְקָבְרָהּ שָׁם, כִּי אֵיךְ יַעֲזֹב אֶת בָּנָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּדֶּרֶךְ וְיֵלֵךְ מְהֵרָה עִמָּהּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַיֵּה הָרוֹפְאִים וְהָרְפוּאוֹת לַחֲנֹט אוֹתָהּ, וְזֶה טַעַם "עָלַי". וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֵינָהּ רְחוֹקָה מִשָּׁם רַק כַּחֲצִי יוֹם, הָיָה יַעֲקֹב כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה הַגָּדוֹל וּבְנֵי בַּיִת, וְלֹא יַגִּיעוּ שָׁם רַק בְּיָמִים רַבִּים, וְכֵן עָשָׂה בַּדֶּרֶךְ הַהוּא יָמִים רַבִּים עַד בּוֹאוֹ אֶל אָבִיו, וְשָׁנוּ חֲכָמִים (מו"ק כז), וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהָיוּ אֵלּוּ דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת, וְגַם יוֹסֵף יוֹדֵעַ שֶׁמֵּתָה בַּדֶּרֶךְ וְנִקְבְּרָה בָּאָרֶץ וְכָבוֹד עָשָׂה לָהּ בְּמוֹתָהּ, אֲבָל הַכַּוָּנָה לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא הוֹלִיךְ אוֹתָהּ לַמְּעָרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְבֹּר שָׁם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, כִּי יֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתָיו, וְלֵאָה הִיא הַנִּשֵּׂאת לוֹ רִאשׁוֹנָה בְּהֶתֵּר, וְרָחֵל בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ בַּנֶּדֶר אֲשֶׁר נָדַר לָהּ לְקָחָהּ:

אקברה שם. וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי; אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יוֹצֵאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ' וְהַקָּבָּ"ה מְשִׁיבָהּ יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (ירמיהו ל"א). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כְּרוּב אַרְעָא – כְּדֵי שִׁעוּר חֲרִישַׁת יוֹם; וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה לָהֶם קֶצֶב שֶׁהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ כְּדֵי מַחֲרֵשָׁה אַחַת, קורדיי"א בְּלַעַז, כִּדְאָמְרִינַן כָּרֵיב וְתָנֵי; כְּמָה דְּמַסִּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כַּרְבָּא: