פרשנות מצטטת על ירמיהו לא:כב

בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַזַ״ל אָמְרוּ (במדבר רבה פי״ב) ״כַּלַּת״ כְּתִיב, וְרוֹאַנִי כִּי בְּסֵפֶר תּוֹרָה כְּתוּבָה בְּוָא״ו, וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינָם נִמְסָרִים לְכָל מֵרִים יָד בְּתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, כִּי יְסוֹבֵב הַדָּבָר הַכְּפִירָה וְהַזִּלְזוּל בִּכְבוֹד מוֹרִים. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי סֵדֶר תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְתֵיבוֹתֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת מְזֻקָּקוֹת חֲצוּבוֹת מִמַּחְצַב קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, נִפְלָאִים הֵמָּה לַמַּכִּיר בָּהֶם וְיוֹתֵר פְּלִיאוֹת נֶעֱלָמִים מֵעֵין כֹּל. וְאָעִירְךָ גַּרְגִּיר אֶחָד, וְהוּא הֲלֹא תִמְצָא כִּי יֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִרְגָּשׁוֹת בְּמִבְטָא הַתֵּיבוֹת וְאֵינָם בִּכְתָב, כְּגוֹן ״יְהוֹשֻׁעַ״ כִּי בַּמִּבְטָא יֶשְׁנוֹ לְהֶרְגֵּשׁ שֶׁל אוֹת הַוָּי״ו בֵּין שִׁי״ן לָעַיִ״ן וְאֵינָהּ בַּמִּכְתָּב, וְיֶשְׁנָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ נִרְגֶּשֶׁת שֶׁהִיא בֵּין הֵ״א לְשִׁי״ן. וְהֶעָרָה זֹאת תְּכוֹנֵן דַּעַת מַשְׂכִּיל לְהַכִּיר כִּי אוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת מְזֻקָּקוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, הֲגַם כִּי תִצְטָרֵךְ לְמִבְטָא הַקְּרִיאָה וְתִהְיֶה נִקְרֵאת הֲגַם שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה, וְתִהְיֶה קְרִי וְלֹא כְּתִיב. וְקָבְעָה הַתּוֹרָה הַוָּא״ו שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ לְהָעִיר בַּנִּסְתָּרוֹת. וְאוּלַי כִּי מִזֶּה הִשְׂכִּילְךָ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְצָרֵף שְׁלֹשָׁה אוֹתִיּוֹת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל צַדִּיק, וְלִסְמֹךְ שִׁי״ן וְעַיִ״ן לְהָעִיר אֶל ש״ע נְהוֹרִין. וְאִם הָיָה מְסַדֵּר וָא״ו בִּמְקוֹמָהּ הָיְתָה נִפְסֶדֶת הַיְּדִיעָה בַּדָּבָר כִּי לֹא פֹּרַשׁ. וְהִנֵּה מְבִינֵי מַעַרְכוֹת הָאוֹתִיּוֹת הֵמָּה יַשְׂכִּילוּ מִשְׁבְּצוֹתָם, וְהֵם הָאוֹמְרִים כִּי ״כַּלַּת״ כְּתִיב וְהַוָּא״ו הִיא מֻשְׁאֶלֶת שָׁם בְּהַשְׁאָלָה. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין כִּי הוּא סוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֲשֶׁר מִתְיַחֶדֶת לוֹ וְקֻיְּמָה בּוֹ ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״ (ירמיהו לא:כב). וְזֶה שִׁעוּר הַדְּבָרִים ״כַּלַּת״ כְּתִיב, פֵּרוּשׁ תֵּבָה זוֹ שֶׁל ״כַּלּוֹת״ זֶה פֵּרוּשָׁהּ: קַח מֵהַכָּתוּב ״כַּלַּת״ כְּדֵי שֶׁתָּבִין אֲשֶׁר תְּכַוֵּן אֵלָיו הַתֵּבָה, וְאוֹת הַוָּא״ו הִיא בְּחִינַת הֶחָתָן, וְהוּא סוֹד נֶעְלָם וָא״ו תּוֹךְ ״כַּלַּת״, וְהָבֵן. וּדְרָשָׁה זוֹ אֵין אָדָם דּוֹרְשָׁהּ מִדַּעְתּוֹ אִם לֹא תַּקְדִּים הַהַכָּרָה בַּדְּבָרִים עַל בּוּרְיָן וַאֲמִתּוּתָם מִפִּי מְקַבְּלֵי תּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ וּרְמָזֶיהָ.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב יִתּוּר ״הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה׳״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶמֶז לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בשלח ג) ״רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל״, וְעַל פֶּלֶא זֶה נֶאֱמַר ״אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, רוֹצֶה לוֹמַר הַשִּׁירָה שֶׁל ״זֹאת״ הַנְּקֵבָה, כִּי גַּם הַנְּקֵבוֹת אָמְרוּ ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, וְדָבָר זֶה הָיָה פְּלִיאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁנְּקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁלֶּעָתִיד. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) ״שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה״, וּמַה עִנְיַן שִׁירָה זוֹ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יִהְיוּ כֻּלָּם מוּפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר וְאָז זְכָרִים וּנְקֵבוֹת שָׁוִין, כָּךְ גַּם עַל הַיָּם רָאֲתָה גַּם הַשִּׁפְחָה זִיו כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁלֶּעָתִיד שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא:כב) ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּשִׁירָה זוֹ ״יָשִׁיר״ לְהַבָּא מַשְׁמָע, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כֻּלָּם ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, כָּךְ כֻּלָּם יֹאמְרוּ לֶעָתִיד ״הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה״ (ישעיהו כה:ט), כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כג:טו) שֶׁהַצַּדִּיקִים יִהְיוּ מַרְאִים עָלָיו בְּאֶצְבַּע כוּ׳. וְעַל פֶּלֶא זֶה נֶאֱמַר ״אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם״ וְגוֹ׳ כִּמְדַבֶּרֶת לִזְכָרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

חד לאלף יומין זעירין אתגליא: ר"ל בפום אמה ששם נתגלה החסד הזה וגילוי הזה יהיה בימות המשיח שאז יתגלה חסד בפום אמה כמ"ש לעיל ואז מלאה הארץ דיעה כו'. (ישעיה מ"א) וזהו האור שרואה מסוף העולם עד סופו וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך כו' (שם ס"ד) שהוא האור הגנוז מששת ימי בראשית וזהו סעודת לויתן שהוא חוורתא הנ"ל וכמ"ש במדרש הנעלם פ' תולדות דף קל"ה ע"ב זמינין אינון צדיקייא למינדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאלו חזו ליה בעינא כו' וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לע"ל הה"ד ואלה תולדות יצחק בן אברהם אלו הם תולדות השחוק שיהא בעולם באותו זמן כו' אברהם הוליד את יצחק הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה כו' ולפי עניינינו הוא חסד הזה שהוא אברהם כמ"ש באדרא רבא שם (ח"ג קמב, א) ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בההוא חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה כו'. ואמר שם במדה"נ דאר"א סעודת הצדיקים לע"ל כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנן ניזונין כו' אין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה מנ"ל הא ממשה כו' וכה"ג סעודתן של צדיקים לע"ל כו' לשמוח בשמחתו הה"ד ישמעו ענוים וישמחו. וז"ש (תהלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו כמ"ש שם למעלה עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים כו' והכל ישמחו באותו שמחה הה"ד ישמח ה' במעשיו. ואמר שם דף קל"ו ע"א מהימנותא דצדיקייא וכיסופא דלהון כו' נגילה ונשמחה בך כו' וההיא סעודתא דזמינין בה כו' והן ד' מאה עלמין דכסופין שיורשין הצדיקים לע"ל מהאי חוורתא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורו דגלגלתא ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ור"ל כסף עלמין דכסופין כידוע והן ירתין מלויתן הנ"ל שמתפשט עד ז"א ביסוד ולכן נק' יסוד לויתן שבו גנוז ובו יתגלה והלויתן הוא זו"נ והוא עובר באמצע הראש ומסבב את הראש כנ"ל וזהו עובר לסוחר כידוע לסוחר מלשון סחור אעפ"י שאינו לעניינינו שהם דרשו לסוחר לכתר שמסבב כו'. ואמר שם ומהאי נפיק חד עיבר חיוור לגלגלתא דז"א לתקנא רישיה והוא כנ"ל וזעיר ומהאי לשאר גלגלתין דלתתא דל"ל חושבנא וכל גולגלתא יהבין אגר חוורתא לע"י כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא ולקבל דא בקע לגלגלת לתתא כד אעלין בחושבנא וההוא עיבר חוור הוא הלויתן הנ"ל באמצע הראש והוא העובר והן זו"נ הזכר עובר והנקבה מסב' בסוד נקבה תסובב גבר (ירמיה ל"א). ואמרו (ב"ב ע"ד ב') לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה נבראו ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין את כל העולם כולו מה עשה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לע"ל והענין אם היו נזקקים זה לזה ר"ל הזיווג של החסד מתפשט למטה היה מחמת רוב החסד העולם חרב כידוע שרוב גשמים מטשטשין את הארץ וכמ"ש (תענית כ"ג א') השפעת עליהם רוב טובה אינן יכולין לקבל וז"ס שית אלפי כו' וחד חרוב כידוע. סירס את הזכר שגנזו ביסוד ואינו יוצא ממנו והוא סוד הסירוס שאין היסוד מוליד. והרג את הנקבה שאין מתפשט כלל למטה. ומלחה לצדיקים לע"ל שאז יתגלו שניהם. והחילוק שבין הסירוס לבין הריגה כי אע"פ שאין יוצא החסד הזה ע"י פי היסוד מ"מ נהנין ממנו כידוע בסוד נהיר לנוק' דרך דופן והוא החסד שמנהיג את כל הדורות וזן בחסדו כל בשר מקרני ראמים ועד ביצי כנים אלא שהוא בהסתר פנים ואין נסים נגלים עד לעתיד שאז יתגלה בפום אמה. אבל אור הנקבה נתבטל הכל עד לע"ל. ולכן הנקבה היא גבורה כנ"ל. וחסד הזכר אינו נפסק אפילו רגע אחת כנ"ל ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא כו' והן מאתן עלמין ומאתן דנוק' הוא כלו לע"ל והוא בשמירת התורה ומצות: וי"ג חוורתי הן ארבע מתפשטין לאחורא ומשם ירתין צדיקייא ד' מאה כו' כנ"ל ותשעה לגלגלתא דז"א לבדו שלכן בגלגלתא דא"א אמר (באדרא רבא קכ"ח ב') בגלגלתא יתבין בכל יומא תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין כו' ובז"א אמר (קל"ה ב') בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפין רבוא עלמין דנטלין כו' # וכן בתיקוני דיקנא אמר כאן בס"ד פ"ב ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיין לגנתא שהוא ז"א כמ"ש (שם) והן תשעה תנינים שאמר בפרשת בא וחד תנין דכליל לון והוא חד עיבר חוור הנ"ל. וז"ש האלף לך שלמה הן עשר חוורתי ומאתים לנוטרים את פריו שהן אלף עלמין דכסופין דכסיף בהו קב"ה לבד כמ"ש בזוהר ומאתים לנוטרים כו' הן מאתן עלמין דכסופין של הצדיקים בשביל תורה ומצות כמ"ש במ"ה פרשת וירא ע"ש. נשאר מאתן עלמין שהעולם מתנהג בהן בחסדו שנחתין לגלגלתין דלתתא. ובשביל זה נותנין מחצית השקל שד' מאות עלמין הוא שקל כסף כנ"ל ארבע מאות שקל כסף ומאתים הן חצי שקל וזה נותנין כפר נפשו וממנו לוקחין קרבנות שהעולם קיים בהם והוא עובר בחצי הראש שהוא מחצית: וענין השקל הוא כמ"ש לעיל דעד דלא הוה מתקלא כו' ר"ל זו"נ עד דרישא דכסופא דכל כסופין אתתקן והוא זו"נ שהן כסופין דכל כסופין כנ"ל וידוע שזכר בלא נקבה הוא פלג גופא לכן הוא מחצית השקל. והוא בסוד היסוד כנ"ל וז"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג כל העובר על הפקודים דא יסוד כו' ואיהו העובר על כו' ולמה אתקרי כל כו' ע"ש והוא העובר באמצע הראש שנקרא עובר לסוחר שהוא עם לסוחר שקל כסף כנ"ל: וז"ש (ב"ב ע"ה א') עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים כו' ואין חברים אלא ת"ח שנאמר היושבת בגנים חברים כו' וענין סעודה כנ"ל לצדיקים שהן בדרגא דצדיק ששם לויתן כנ"ל ומביא הפסוק היושבת בגנים כו' שהוא אחר ומאתים לנוטרים את פריו מאתן עלמין הנ"ל. ואמר שם עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסוכת עורו כו' והשאר פורסו הקב"ה על חומת ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו והוא אור הגנוז שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו וסוכה הוא בסוד יסוד כמ"ש בתז"ח במחצית השקל הנ"ל כל העובר דא יסוד ודא חג הסוכות כו': [ומ"ש] לעיל מבשרו וכאן מעורו הוא סוד גדול ונעלם מאד שמילה נק' בשר ושם מתגליא החסד כנ"ל ועורו הוא עור הערלה והוא בסוד כתנות עור של אדה"ר שאמרו (סנהדרין ל"ח ב') משוך בערלתו היה. ובתחלה היה כתנות אור כמ"ש בזוהר והוא אור הגנוז ואח"כ נכסה בעור ונגנז ולא יגלה עד שיוסר הס"א. ועור הזה הוא ע"ה טו"ר שממנה אכל אדה"ר ונמשכה ערלתו ולעתיד יחזור ע"ה כלו לקדושה ויהיה כלו היקף לקדושה בסוד ונגה לו סביב (יחזקאל א'). וז"ס הסוכה ופריסתו על חומת ירושלים שהחומה הוא חומת אש כמ"ש (זכריה ב') ואני כו' חומת אש לה סביב ונאמר כמראה אש ונגה לו סביב עיין ביחזקאל והוא ע"ה טו"ר כידוע. ואז ושעשע יונק על חר פתן כו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' (ישעיה י"א) והוא תורה שנמסרה לחיצונים שאז פורסו על חומת ירושלים. וז"ש שם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס') שאז יהפוך אל עמים שפה ברורה שהרע של נגה יחזור לטוב לפיכך ילכו מלכים לנגה זרחך:

חמוקי - סתרי לשון חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳) נסתר ונכסה ממני וכן עד מתי תתחמקין (ירמיהו ל״א:כ״ב) תסתרי ממני שאת בושה ליקרב אלי על שמעלת בי חמוקי ירכיך לשון ירך המזבח (ויקרא א):

וְדוֹדִי חָמַק עָבָר. נִסְתַּר וְנִכְסָה מִמֶּנִּי, כְּמוֹ "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ", סִתְרֵי יְרֵכַיִךְ, עַל שֵׁם שֶׁהַיָּרֵךְ בַּסֵּתֶר. "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין", תִּסָּתְרִי וְתִתְכַּסִּי מֵחֲמַת בּוּשָׁה שֶׁמָּעַלְתְּ בִּי: