הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃
נחלת יעקב
וזאת הברכה וגו' ויאמר ה' מסיני בא. א' עיי' באלשיך שהקשה מה ענין הפסוקים אלו אצל הברכה. ב' אמרו מסיני בא ומהראוי לומר לסיני. וגם יותר הי' צודק לשון הליכה ולא לשון ביאה ומהראוי היה לומר מסיני הלך. ג' אומרו וזרת משעיר למו שאם הוא ענין רז"ל שהלך לשעיר לאמר לאדום שיקבלו את התורה ומה ענין לזריחה בזה ולא אמר לשון ביאה או הליכה. ד' עוד היה ראוי לומר לשעיר ולא משעיר. וכן באומרו הופיע מהר פארן והי' לו לומר הלך להר פארן. ה' אומרו אף חובב עמים אם פי' עמים הוא עכו"ם כמשמעו איך יתכן שהוא יתברך חובב עכו"ם ואדרבא לא יכונה שמו רק על ישראל ואם פי' על השבטים למה נקראים בלשון עמים. ונלפענ"ד לתרץ כל זה כי ידוע שב' זמנים יש להגאולה העתידה שאם יעשו רצונו של מקום ימהר הגאולה ואם ח"ו לא יזכו מ"מ יבא בזמן קבוע כמ"ש חז"ל על בעתה אחישנה לא זכו בעתה וידוע שגלות אחרון מכונה בשם עשו וישמעאל. ולפ"ז גם קרא ה' מסיני בא וזרת משעיר הוא מכלל הברכות וזהו כוונת הכתיב כשהגאולה יבא בדור שכולו חייב ע"כ הוא בזכות התורה שקבלו מסיני וזהו שאמר ה' מסיני בא היינו ה' שהוא מדת הרחמים היינו בזכות קבלת התורה שהוא מסיני דאותו זכות בא וזרח משעיר למו כלומר שיזרח מחושך של הגלות של שעיר הופיע מהר פארן היינו מגלות ישמעאל והוא"ו של וזרח הוא וא"ו המהפכת מעבר לעתיד כאלו הוא כתוב יזרח משעיר ומושך גם תיבת הופיע כאלו כתוב והופיע שהוא"ו מהפך מעבר לעתיד. ועוד הא כתב רש"י בכמה מקומות שכל נביאות על העתיד נאמר בלשון עבר כאלו כבר באה כיון שבוודאי יהי'והא דכתיב אצל שעיר וזרח ואצל ישמעאל הופיע כי זריחה נאמר על עלות השחר והופיע נאמר על אור גדול מחמת שירושלים ובהמ"ק תחת יד וישמעאל ובנין ירושלים ובהמ"ק אזי יוגמר האור הגדול אשר יופיע ולכך נאמר אצל ישמעאל הופיע, והנה לאשר אחר הגאולה העתידה יתרבה מעלת ישראל ממעלת המלאכים עד שהמלאכים ישאלו לישראל איה מקום כבודו ויכרות ברית חדשה כדכ' (ירמי' ל"א) וכרתי ברית חדשה לא כברית הראשונה וזהו שאמר ואתא מרבבות קודש כלומר שילך מהמלאכים אשר הי' שם שכינת כבודו תמיד ויופיע על ישראל ליתן להם מימינו אש דת:
רבנו בחיי
ומל ה' אלהיך את לבבך. כתב הרמב"ן ז"ל, שיסיר מהם ערלת הלב, כי החמדה ושאר התאוות הן ערלת הלב והחומד והנוטה אל התאוות נקרא ערל, כענין שכתוב (ירמיהו ט׳:כ״ה) וכל בית ישראל ערלי לב, וכל מי שאינו חומד ולא מתאוה נקרא מול לב, ולכך הבטיחם בזמן שיעשה הלב בטבעו מה שהשכל מחייב כי ישוב הזמן למה שהיה קודם חטאו של אדם, וזהו שאמר ירמיה (שם לא) הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי וגו', זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וכתיבת התורה על הלב הוא בטול יצר הרע והסרת התאוות כלן שהיא מילת הלב.
ביאור יש"ר
ומל ה' אלהיך את לבבך, למעלה הזהיר ומלתם את ערלת לבבכם, שישתדלו מעצמם לשבור מוטות עול היצר ולהכריח כחות נפשותם להתנהג כפי דרכי החכמה, אבל ידוע שהשלמת המעשה הזה קשה מאד על האדם, ואין בידו לבא עד תכליתו לולי יסייעהו העזר האלהי, לכן הבטיח כאן שבאחרית הימים ישלח ה' עזרו מקודש ויעשה חדשות עם בית ישראל למול את לבבם עד שיגיעו אל המעלה הנפלאה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, ואז ישוב האדם אל אותו מצב אשר היה בו קודם חטאו של אד"הר, והנה כל הנבואות מדברות בענין הגדול הזה, כי יחזקאל (ל"ו כ"ג) הבטיח והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואח"כ סמך ואמר ואת רוחי אתן בקרבכם, וכן ירמיהו (ל"א ל"א) אמר הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וכו' אשר המה הפרו את בריתי כי זאת הברית אשר אכרות וכו' נתתי את תורתי בקרבם וכו' וכל הענין שם, ועל זה ניבא דהע"ה ואמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה:
רש"י
והקימתי את בריתי אתכם. בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵפַרְתֶּם אוֹתָהּ אֶלָּא בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא תּוּפַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל"א) "וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית וְגוֹ'" (ספרא):
רש"י
והקימתי את בריתי אתכם. בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵפַרְתֶּם אוֹתָהּ אֶלָּא בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא תּוּפַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל"א) "וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית וְגוֹ'" (ספרא):