כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי־אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
מאירי
ועניין אשר בידו מחקרי ארץ פי׳ זולתי כמו קצוי ארץ כלומר שכל הארץ בידו או תחתיות הארץ כענין ויחקרו מוסדי ארץ למטה (ירמ׳ לא לז). ואצלי בפי׳ מה שידוע שבעלי אמונת קדמות העולם נבוכו בהגלות הארץ איך היה אחר שיצא להם במופת בהנחת טבע ביסודות להיותם כדוריים מקיף האחד את חברו עד שיתחייב על הארץ בהיותה כבדה שביסודות כברות מוחלט להיות המים מקיפים אותה על תכונה גלגלית מכל צד. וכן למים עם האויר וכן לאויר עם האש עד שהצטרכו לזה למחקר גדול ולסבול הרחקות עצומות כמו [שידוע] למבינים בספרים הטבעיים אבל אנחנו קהל בעלי הדת הנבחרת הדבקים בה׳ מאמינים ביכולתו והשגחתו אומרים בודאי כי כן היה בעת הבריאה, אבל שברצון אלהינו קוו המים ונראה היבשה והוא אמרו הנה אשר בידו מחקרי ארץ ר״ל כי כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ כנגד הטבע הוא אצלנו בלתי ראוי לחקור עליו אבל שהוא במאמרו ורצונו שנה טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה כמו שחדש העולם יש מאין וכן ותועפות הרים לו. ואצלי בפי׳ ענין גלוי וזוהר כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא יז) עושה שחר עיפה (עמוס ד יג) שהם ענין ההברקה והזוהר כלו׳ מה שיחקרו בהגלות הארץ וההרים הכל ברצונו היה ולא מצד הטבע.
רבנו בחיי
אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו. בכסות יום הכתוב מדבר ובמדרש אם חבול תחבול שלמת רעך, זהו שאמר הכתוב (ירמיה ו) כסף נמאס קראו להם, אתה מוצא כשגלו ישראל מירושלים הוציא אותן בקולרין של ברזל ואמרו האויבים כבר מאסם הקב"ה שהוא אלהיהם שאמר להם כסף נמאס מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי אחר ובאחרונה ישוב אדמה ושוב אינו נעשה למלאכה כך ישראל אין להם תקומה שכבר מאסם אלהיהם, כששמע ירמיה כך אמר (שם יד) המאס מאסת את יהודה, משל למה הדבר דומה למלך שהכה את אשתו אמר לו שושבינה אם לגרשה אתה מבקש הכה אותה עד שתמות, ואם לחזור דעתך עליה, למה תדקדק עמה, אמר לו המלך אפילו פלטרין שלי חרבין איני מגרשה. כך אמר ירמיה להקב"ה אם לגרשנו אתה רוצה הכה אותנו עד שתשמיד זכרנו שנאמר (איכה ה) כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, ואם לאו (ירמיה יד) מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, אמר לו הקב"ה בעת שאני מחריב את עולמי אני מגרש את ישראל שנאמר (שם לא) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל וגו', אלא אעפ"כ התניתי עמהם שאם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן על ידם שנאמר (ויקרא כו) ונתתי משכני בתוככם אל תקרי משכני אלא משכוני, וכן אמר בלעם (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל משכנותיך כשהם חרבות, אמר הקב"ה לא בשביל שאני אוהב את העכו"ם אני ממשכן לכם מקדשי אלא עונותיכם גרמו לי שנאמר (ישעיה נ) אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וגו' הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם, אם חבול תחבול כשיעברו ישראל על המצות אני ממשכן שתי משכונות ועד מתי עד בא השמש עד שיבא משיח שכתוב בו (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא בכנפיה, וכתיב (תלהים עב) לפני שמש ינון שמו, באותה שעה תשיבנו לו, ע"כ במדרש. וידוע כי ישראל נקראו ריעים למקום שנאמר (שם קכב) למען אחי ורעי, והמשיל בית המקדש לשלמה על שם לבון השלמה שהיא מלובנת ומחוורת, וכן שלמה המלך ע"ה קראו והמשילו ליריעות שנאמר (שיר א) כיריעות שלמה, ומשה רבינו הזכירו בשם לבנון שנאמר (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון ותרגם אונקלוס בית מקדשא.