פרשנות מצטטת על ירמיהו לב:יט

לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב – עַל יְדֵי עֲצַת בִּלְעָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין קו), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ה:א׳). וּבֶאֱמֶת שֶׁהַזְּנוּת לֹא הָיְתָה מְזִמַּת הַנָּשִׁים, כִּי בַּעֲצַת אַנְשֵׁיהֶן וּגְדוֹלֵיהֶם נַעֲשָׂה, וּמִזִּקְנֵי מִדְיָן הָיָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְיָנִים: ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר״ (במדבר כ״ה:י״ח), כִּי נִכְּלוּ לָהֶם בְּזִמָּה לְהַדִּיחָם אַחַר בַּעַל פְּעוֹר. וְלָכֵן יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בִּלְעָם בָּעֵצָה, שֶׁהוּא גְּדוֹל עֲצָתָם, וְדַעְתּוֹ לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְעָשָׂה בָּזֶה כָּל יְכָלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם״ (דברים כג ו), וְעַל כֵּן הֲרָגוּהוּ בֶּחָרֶב. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הָעֵצָה בְּכָאן, רַק בְּמַה שֶׁאָמַר אַחֲרֵי כֵן: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם״ (במדבר ל״א:ט״ז), כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר עֲצַת זִקְנֵי מִדְיָן רַק בְּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם״. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּעֵת הַנְּקָמָה יַזְכִּיר מֵאַיִן יָצְאָה לָהֶם הָרָעָה, וְיֹאמַר כִּי לֹא הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְּיֵצֶר הַזִּמָּה אֲשֶׁר הוּא בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים מִנְּעוּרֵיהֶם בְּטִבְעָם, רַק עֵצָה רָעָה לְהַדִּיחָם. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לִנְקָמָה גְּדוֹלָה. כִּי פֵּרוּשׁ "לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" הוּא בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ד:י״ד). וְיִתָּכֵן עוֹד עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי בָּלָק בַּתְּחִלָּה הָיָה חָפֵץ לְקַלְּלָם וּלְהִלָּחֵם בָּהֶם, וְלֹא יִתֵּן אוֹתָם לָבֹא בִּגְבוּלוֹ כְּלָל. וְכַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ בִּלְעָם כִּי לֹא יוּכַל לָהֶם, וְהוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אַרְצוֹ וְעַמּוֹ רַק בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, אָז הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב וּפִתָּה אוֹתָם כְּאוֹהֵב לָהֶם. וְזֶהוּ "בִּדְבַר בִּלְעָם", כִּי בַּעֲבוּר דְּבָרָיו עָשׂוּ כֵן. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֶפְצוֹ לְקַלְּלָם וְנִשְׂכַּר לְבָלָק בְּכָךְ, לוּלֵי צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, עַל כֵּן הֲרָגוּהוּ בֶּחָרֶב. כִּי הַשּׂוֹכֵר וְהַשָּׂכִיר שְׁנֵיהֶם נֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר" וְגוֹ' (דברים כג ה):

דע כו' עיין כו'. כמ״ש (איוב ל״א:ד׳) כי עיניו על כל דרכי איש וכל צעדיו יספור. (ירמיהו ל״ב:י״ט) אשר עיניך פקוחות על כל דרכי כו' (משלי ה׳:כ״א) כי נוכח עיני ה' דרכי איש גו'. וע' בילקוט וכיוצא הרבה:

היסוד העשירי
כי הוא הש"י יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם לא כדעת מי שאמר עזב ה' את הארץ אלא כמו שנאמר (ירמיהו ל״ב:י״ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו' וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' (בראשית ו׳:ה׳) ונאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה (שם יח) זהו מורה על היסוד העשירי הזה: