פרשנות מצטטת על ירמיהו לב:כ

שבאו דרך משל הוא (מת"כ) ולפי דרש זה מתפרש אדם אדמה כמו שפירשו קצת מפרשים ובישראל ובאדם (ירמי' ל"ב):

אדם כי ימות באהל. הוא הדין בבית, אבל הזכיר אהל מפני שישראל במדבר היו יושבי אהלים, והכתוב אזהרה לשעה ולדורות. ומכאן שאין מטמאין באהל אלא ישראל הקרוין אדם, שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) אדם אתם. ואע"פ שמצינו בעו"ג (במדבר ל״א:מ׳) ונפש אדם ששה עשר אלף, כבר תירצו התם ביבמות פרק הבא על יבמתו התם משום בהמה. וכן נמי מה שכתוב (יונה ד׳:י״א) רבו אדם אשר לא ידע וגו', התם מפרש נמי משום בהמה, כלומר שלא נקראו האומות בשום מקום אדם בלבד אלא אם כן יזכיר הכתוב בהמה. ומה שכתוב (תהילים קכ״ד:ב׳) בקום עלינו אדם, כבר דרשו בו בפרק קמא דמגלה ולא מלך. ומה שכתוב (ישעיהו מ״ג:ד׳) ואתן אדם תחתיך, דרשו בברכות אל תקרי אדם אלא אדום. ומה שכתוב (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם, ודרשו רז"ל כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, כן דרשו בסנהדרין, אך פירשו בזה כי הוא מיתור הה"א שבא לרבות אפילו גוי, שהרי לא אמר אשר יעשה אותם אדם. ומה שאמר ירמיה (ירמיהו ל״ב:כ׳) אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים ובישראל ובאדם, אדם המצריים, לפי שהמכות ההם היו פורענות.

ובלקט אמרי פנינים דר"י ע"ב העתיק זה וכתב בזה הלשון, שמעתי ממורי כי ענין גלות ממצרים הוא בכל יום כמו"ש (ירמיהו ל״ב:כ׳) מופתים בארץ מצרים עד היום הזה, והוא בהסתלקות הדעת ר"ל לידע להכריע שיש בורא עולם המחדש בטובו בכל רגע מעשה בראשית ומשגיח על כל פרט ופרט ועל כל תנועה שם הוא אתו עמו, עד שבא משה בבחינת הדעת ועל ידי הניסים והנפלאות שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד ומשפיע חיותו על כל בריה בכל רגע, אמנם בחינת דעת זה שנתגלה ביצאת מצרים אינו החיות והשכל והוא אספקלריא שאינה מאירה, דעת דנוקבא, רוח הקודש של הרגשה והבנה שכליית כידוע, אך דעת דכורא יתגלה לעתיד בביאת המשיח והיינו שיהיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל׳:כ׳) שיראו אותיות התורה והתפילה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם, שהם עולמות ואורות מצוחצחות, ויראו אורות ושמות ולהביות ועולמות עליונים לנגד עיניהם [עין לעיל פרשת תולדות אות ד'] עין רואה ואוזן שומעת כרוזין של מעלה [עין לעיל בהגה ב' ד"ה ובס' בפ"י ולקמן בהגה י"ט], וזהו ולא זכיתי שתאמר יציאת ממצרים בלילות דהיינו שיוכל לפרסם חידוש העולמות והתחדשות השגחת אלהית על כל תנועה שיראו הכל זאת בעיניהם ממש, אף בלילות, בהסתרות וחשכות שעל ידי זה אין העולמות עליונים ואורות אלוהיות נראין, כי חושך הקליפות גורם להסתיר זה בכמה הסתרות ועל זה הצטער התנא ולא זכיתי להזדככות שיהיה בכחי להסיר חשכות והסתרות הקליפות על ידי אותות ומופתים עד שיראו הכל התגלות אלהית שתאמר יציאת מצרים בלילות, כי אף שבפרט זה לא יהיה עד לעתיד ונגלה כבוד ה' ויראו הכל שכל העולם מלא שמות וצרופים ואלהות, והאיש הנלבב מדבק בהם באהבה ובדבקות קונו, ואז יראו זה בעיניהם ממש לעתיד, וכל זה בכללות העולם, אבל איש פרטי יכול להזדכך ולזכך דורו עד שיהיה להם מדרגה זאת גם בלילות ובגלות, וזהו עד שדרשה בן זומא, כמו שעשה מרן האר"י שהיה מפלפל בדרש בכח ובזיעה גדולה עד ששיבר כח הקליפות ואז היה יכול להראות לכל העולם פרסום אמונת אלהות ברוח הקודש ובדעת דדכורא, שהיה רואה כל ההוה שבעולם וכל האורות עליונים ושומע כרוזים של מעלה, ובאמת אי אפשר שיהיה זה בתכלית לכל העולם עד לעתיד, וזהו שאמרו חכמים כי תכלית זה יהיה לימות המשיח בב"א כי"ר עכ"ל. ובהיכל הברכה פ' תשא דרפ"ד ע"ג וזה לשונו, עיין תולדות ענין גלות מצרים שחסר מהם דעת, דע את אלהי אביך, עד שבא משה בחינת הדעת, אמנם דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים היה דעת דנוקבא בהעלם, אך לעתיד יתגלה דעת דדכורא והיו עיניך רואות את מוריך שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים וכו' כטעם ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, שיראו הכל שמו יתברך עם כל העולמות התלויין בשמו [עיין לעיל פ' בראשית אות י"ג] כי בגלות מלכות שמים הוא משועבד [עיין פ' לך אות ל"א ושם בהגה מ"ב] נעלם ומכוסה ונתכסה עניני השגחתו יתברך מבני אדם ולעתיד יתגלה השגחתו יתברך בפרטי פרטיות עכ"ל.