פרשנות מצטטת על ירמיהו לב:כד

וטעם אף אני אעשה זאת לכם על דרך האמת כמו בהפוך אף אני זאת אעשה לכם וזהו שמזכיר תמיד בפרשה "אני" והלכתי אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ד) והכיתי אתכם גם אני (שם) ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כ״ו:כ״ח) והשמותי אני (ויקרא כ״ו:ל״ב) אף אני אלך עמם (ויקרא כ״ו:מ״א) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר וכו' והכלל כי הקב"ה כורת הברית הזאת וזה טעם "שבע על חטאתיכם" "שבע כחטאתיכם" והאלות הן אלות הברית כי הדבור מפי הגבורה ובלשון עצמו אעשה יסרתי והכתי ולכך אמר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל כי הוא בשמו הגדול נתן הברית הזאת אבל במשנה תורה (דברים כח טו) אמר אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו ויזכיר שם תמיד לשון ארירה ופתח בהן ארור אתה (שם פסוק טז) כי הברכה נעדרת מהם ואמר יתן ה' (שם פסוק כד) וזהו מאמר רבותינו (מגילה לא) קללות שבת"כ בלשון רבים ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן כי הגבורה עשתה משה שליח בינה ובין כל ישראל ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו שכן תראה בתוכחות שאמר (ויקרא כ״ו:ט״ו) ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם ואמר (שם) להפרכם את בריתי והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (ויקרא כ״ו:ל׳) כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות והוא שאמר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם יתרה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקרבנות שהיו לרצון לו במקדש ההוא והעונשים עליהם חרב וחיה רעה ודבר ורעב וגלות בסוף כי כל זה היה שם כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו (לב כד) ואמר בגלות (ויקרא כ״ו:ל״ד-ל״ה) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דהי"ב לו כא) למלאת דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה כן התרה בהם וכן הגיע אליהם א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב והסתכל עוד בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ (ויקרא כ״ו:מ״ב) לא שימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם כי היה כן בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עמהם מעט מקצת השבטים אשר גלו לבבל ושבו בדלות בעבדות מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו רק שיתודו עונם ועון אבותם (ויקרא כ״ו:מ׳) ומצינו אנשי בית שני עושים כן כמו שהתודה דניאל (דניאל ט ה ח) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבותינו וכתיב (שם שם טז) כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכן נחמיה התודה (נחמיה א ה-יא) ועזרא אמר (שם ט לד) מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך הרי כי כולם למדו מן התורה שיתודו עונם ועון אבותם וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל אבל אמר (דברים כח טו) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו שכך היה בבית שני כמו שאמרו (יומא ט) שבית ראשון מפני מה חרב מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במסכת יומא שם (כא) ואמר בקללות (דברים כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד ואמר שם אל גוי אשר לא ידעת (שם פסוק לו) גוי אשר לא תשמע לשונו (שם פסוק מט) מפני רוב רחוקם מארצנו ולא כן בדברי הברית הזאת כי גלו לבבל ואשור שהם קרובים לארץ ונלחמים בהם תמיד ויחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם כענין שנאמר (מלכים ב יח כו) דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ (דברים כח סד) הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ואמר (שם פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות ובגלותנו זה היה שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתוב בספר הרומיים וכן מה שאומר שם בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות (ויקרא כ״ו:ל״ב) בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי (שם פסוק מא) איננו הגלות שגלו אבות ובנים רק השבי ההוא לבנים לבדם והאבות נשארים בארץ ולא נאמר כן בברית הראשון מפני שגלו גלות שלמה אבל בברית השני הזכיר כן שהיו הרומיים מושלים בארצנו ולוקחים הבנים והבנות כרצונם וכן ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא (שם פסוק מח) היא עבדותנו שעבדנו הרומיים בארצנו ושריהם מושלים בארץ ומכבידים עלינו עול כבד ולוקחים גופינו וממונינו כאשר הוא ידוע בספרים ועוד ראיה שאמר (שם כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי ועל הליכתו שם נחרב הבית ולא אמר הכתוב "המלך אשר ימלוך עליך" אבל אמר "מלכך אשר תקים" רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך ואסור היה להיות מלך על ישראל מדין תורה אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (סוטה מ״א) וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה והגאולה בברית ההיא השנית גאולה שלמה מעולה על כלם אמר (דברים ל א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והבטיח (שם פסוק ה) והטיבך והרבך מאבותיך שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל לא לששית העם ושם הבטיח שיכרת ויכלה המגלים אותנו שנאמר (שם פסוק ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל וכן מה שאמר בכאן (ויקרא כ״ו:ל״ב) ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם והנה הברית הראשונה אשר בפרשה הזאת הקב"ה כרת אותה כי כן היה שמו הגדול עמנו בבית הראשון והברית השנית שבפרשה והיה כי תבא מפי משה רמז לסילוק שכינתו לגמרי שלא היה בבית שני רק כבוד שמו שנאמר (חגי א ח) וארצה בו ואכבדה ותוספת הה"א רמז לשניה שבשם הגדול וכבר דרשו בו (יומא כא) מדרש אחר גם כן רמז לחמשה דברים שהיה הבית השני חסר וכו':

נעשה אדם, יש אומרים כי מלת נעשה שם התואר מבנין נפעל, כמו, ואשר היה נעשה ליום אחד" (נחמיה ה יח), ואמרו כי בצלמנו כדמותינו דברי משה ופי' "ויברא אלהים את האדם בצלמו", שהוי"ו שב אל האדם ויפרשו "בצלם אלהים" (בראשית ט, ו) שהאלהים דבק עם עשה כאלו אומר כי האלהים עשה את האדם בצלם, וזה הפירוש חסר לב, כי היה הראשון ראוי להיות כן, ויאמר אלהים יהי נעשה אדם, וכן עשהו בצלמו, גם וי"ו בצלמו איך ישוב אל האדם, והנה יש לו צלם קודם שיהיה, ומה טעם יש "כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט ו) בעבור שנברא האדם בצלם, גם לכל נפש היה צלם, ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו בממשלה וטעמו בצלם שראה בחכמה כי טובה היא ובעבור כבוד האדם סמכו אל האלהים, וכן ומארצו יצאו (יחזקאל לו כ) כי לד' הארץ ומלואה, ואמר במלת נעשה, ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר, וכמוהו וְנִתְּנָה לך גם את זאת (בראשית כח כז), "נאמר קדם מלכא (דניאל ב לו) "אולי אוכל נכה בו" (במדבר כב ו), ואלה העדים עדי שקר הם, כי "ונתנה לך" בנין נפעל, וכמוהו "והעיר נתנה" (ירמיה לב כד), והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כל פעל עבר, והטעם וַתִנָתַן לך "ונכה בו" הוא ומחנהו, או יהיה שם הפועל כמו "ונקה לא אנקך" (ירמיה מו כח) ואף כי שמצאנו "לא נכו" (שמות ט, לב) כי לא יבוא בנין שלא נזכר שם פועלו, כי אם מהכבד, ור' משה הכהן הספרדי טעה בספרו, ומלת "נאמר קדם מלכא" (דניאל ב לו) ארמית היא ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים, ועתה אפרש, דע כי כל מעשה בראשית, לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים, וכל נפשות החיות, ואח"כ אמר השם למלאכים, נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ,, ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, וכן אמר "פי הארץ "יד הירדן" (במדבר יג כט), וראש עפרות תבל (משלי ח) כו), וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אמר "אל מי תדמיוני" (ישעי' מ כה), ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בהיותה לשם, ושאיננה גוף והיא מלאה כולו, וגוף האדם כעולם קטן, יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה, וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם, והשם הוא האחד, והוא ייצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש, ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין, והנו אחד, וגם היא שנים, והנה בצלם אלהים מלאך, והוא נברא זכר ונקבה, ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל, ושמו זה הפסוק זכר לדבר

יקדמנה, יערוך לפניה (רש"י), תרגום לפני קדם, וכן יקדמוני ביום אידי, במה אקדם ה' סוללה, כלי שמשליכים בו אבנים גדולות להפיל החומה (רלב"ג). ושאר כל המפרשים והמתרגמים פירשו תל עפר לעמוד עליו להלחם, ולא יצדק פירוש זה בפסוק הנה הסוללות באו העיר ללכדה (ירמיה ל"ב כ"ד).