וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לִבִּ֖י וּבְכָל־נַפְשִֽׁי׃ (ס)
הערות ותיקונים
ד"א זש"ה הבאים ישרש יעקב כו'. לא מצאתי המקור, רק במדרש חזית פ"ז פסוק שררך אגן הסהר איתא כך ר' נחמה בשם ר' אבין אוה"ע אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שורש, ושלשתם בפסוק אחד, אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם, אבל ישראל, יש להם נטיעה, שנאמר ונטעתם בארץ הזאת (ירמיה ל"ב), וכתיב ונטעתים על אדמתם (עמוס ט'), יש להם זריעה, שנאמר וזרעתיה לי בארץ הושע ב') יש להם שוש, שנאמר הבאים ישרש יעקב ע"כ. והוא איננו המאמר שהביא המחבר.
ביאור הרד"ל
(צג) נטע אמת. כמ"ש [ירמיה לב] ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי, וכאן דנקט לי', י"ל שבא לרמוז דרשת הואוי"ן דתביאמו ותטעמו כמ"ש בזוהר [נט:] לאילין דאחידן בוא"ו דשמי' דקב"ה, והוא נקרא אות אמת כמ"ש בזוהר ר"פ ויקרא מדת יעקב תתן אמת ליעקב: