פרשנות מצטטת על ירמיהו לד:יט

ויבתר אתם. חָלַק כָּל אֶחָד לִשְׁנֵי חֲלָקִים; וְאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה כוֹרֵת בְּרִית עִמּוֹ לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְהוֹרִיש לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ כְּדִכְתִיב בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר וְגוֹמֵר, וְדֶרֶך כּוֹרְתֵי בְרִית לְחַלֵּק בְּהֵמָה וְלַעֲבֹר בֵּין בְּתָרֶיהָ, כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל (ירמיה ל"ד), אַף כָּאן תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁהוּא אֵשׁ.

כשם שנאמר העגל אשר עבר בין בתריו. צ"ל העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמי' ל"ד י"ח) ועיי' רש"י בראשית ט"ו י' שכתב ודרך כורת ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה כמה שנאמר העוברים בין העגל (ירמיה ל"ד י"ט):

מעם הארץ. פרט לכהן משיח, פרט לנשיא ^קטשמשיח מביא פר על שגגתו ונשיא מביא שעירה כמבואר לעיל בפרשה ואע"פ דזה כתיב אצלם מפורש ול"ל עוד למעט כאן אך דהו"א דהא דמביא כהן משיח פר הוא רק אם היה החטא בשגגת הוראה, אבל כשחטא לעצמו בשגגת מעשה מביא כשבה או שעירה כהדיוט קמ"ל. ובנשיא הרבותא אם אכל חצי זית חלב כשהיה הדיוט ונתמנה לנשיא והשלימו לכזית הו"א דנדון בתר תחלתו ומביא כשבה או שעירה כהדיוט, קמ"ל דאע"פ דגם שעיר אינו מביא משום דאכל מקצת כשהיה הדיוט, אבל גם קרבן הדיוט אינו מביא. ומה שלא אמרו רבותא כזו גם בכהן משיח הוא משום דאצלו אין נ"מ מתי חטא, והוא מביא פר אפילו על חטאתו משעבר, כמבואר לעיל בפ' ג'.
ובטעם כלל דרשה זו מלשון מעם הארץ פירש"י דדריש מעם הארץ ולא כל עם הארץ, עכ"ל. ולו"ד היה אפשר לפרש דדריש מעם הארץ פירושו המון העם ולא הנשיאים ומכובדים, כמו כהן משיח ונשיא, וכדכתיב בירמיה ל"ד שרי יהודה ושרי ירושלים הסריסים והכהנים וכל עם הארץ. .
(שם י"א א')