קַח־לְךָ֮ מְגִלַּת־סֵפֶר֒ וְכָתַבְתָּ֣ אֵלֶ֗יהָ אֵ֣ת כָּל־הַדְּבָרִ֞ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֧רְתִּי אֵלֶ֛יךָ עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל וְעַל־יְהוּדָ֖ה וְעַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם מִיּ֞וֹם דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ מִימֵ֣י יֹאשִׁיָּ֔הוּ וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
אבן עזרא
אנשי אמת יבינו במדרשי קדמונינו הצדיקים, שהם נוסדים על קשט, וביציקת מדע יצוקים. וכל דבריהם כזהב וככסף, שבעתים מזוקקים. אכן מדרשיהם – על דרכים רבים נחלקים. מהם חידות וסודות, ומשלים גבוהים עד שחקים. ומהם להרויח לבות נלאות בפרקים עמוקים. ומהם לאמץ נכשלים, ולמלאות הריקים. על כן ידמו לגופות – טעמי הפסוקים, והמדרשים – כמלבושים בגוף דבקים. מהם כמשי דקים, ומהם עבים כשקים. ודרך פשט הוא הגוף, בדברים נבחרים ובחוקים. וכן אמרו שהמקרא כפשוטו, והדברים עתיקים. ואני אברהם בר מאיר מארץ מרחקים, הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים. וספרי אלו בגלותי – היו בידי מחזיקים, ויורוני לבאר ספרים, בטעמים מנופת מתוקים. וכן אפרש זאת המגלה אחרי הדקדוקים, ואיננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים. כי לא נמצא שני דברי השם, אשר הם בספר ירמיה חקוקים. וכן כתוב (ירמיהו ל״ו:ב׳): "קח לך מגלת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך, על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". ועוד כתוב: "מדוע כתבת עליה לאמר: בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת". ואין במגילת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה.
שפתי כהן
ונכתבה פרשה זו בתורה רמז על ישראל שהניחו להקב"ה והלכו אחר הבעלים ואחר ע"ז, וכן אמר הקב"ה לישראל איש כי תשטה אשתו הלא יעבור עליו רוח קנאה ויקנא על אשתו והיא נטמאה או יעבור עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה, ואתם שודאי נטמאתם ועבדתם כמה ע"ז ואיך לא אקנא. והביא האיש זה הקב"ה, את אשתו אלו ישראל, אל הכהן זה ירמיה הנביא. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, שהתרה בהם ואמר שובו בנים שובו איש מדרכו הרעה ואם לא הנני מביא עליכם את הרעה. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, שאמר הקב"ה לירמיה הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש ושברת הבקבוק ואמרת ככה אשבור את העם הזה וגו'. והשקה את האשה שנאמר הנני מאכיל את העם הזה לענה והשקיתים מי רוש. ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, וכן אמר הנביא ירמיה איך תאמרי א נטמאתי אחר הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגי דעי מה עשית. ויתן איש בך את שכבתו, איש זה הוא איש בליעל הוא יצרא דע"ז, וכן בירמיה ואת זנית רעים רבים ושובי אלי. וכתב את האלות האלה, ובירמיה אמר קח לך מגלת ספר וכתבת עליהם את כל הדברים אשר דברתי אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אולי ישובו. ומחה אל מי המרים, ובירמיה כתיב ויהי כקרוא וגו' שלשה דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האח עד תום כל המגלה על האש אשר על האח. בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה, ובירמיה נאמר והיתה נבלת העם הזה מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. וצבתה בטנה, זה מקדש ראשון ונפלה ירכה, זה מקדש שני: