וַיִּקְח֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל־הַבּ֣וֹר ׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃ (ס)
רש"י
טבעו. אֵין טְבִיעָה אֶלָּא בִּמְקוֹם טִיט, כְּמוֹ "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהילים ס"ט), "וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (ירמיהו ל"ח), מְלַמֵּד, שֶׁנַּעֲשָׂה הַיָּם טִיט, לִגְמֹל לָהֶם כְּמִדָּתָם שֶׁשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (מכילתא):
שד"ל
טבעו בים סוף: פעם טבע לא נמצא במקרא על הנפילה במים אלא בטיט (ירמיה ל"ח ו' וכ"ב, תהלים ס"ט ג' וט"ו). בארץ (איכה ב' ט'), במצח (שמואל א' י"ז מ"ט), ומזה מטבע וטבעת על שם מה שחוקקים בהם; וכאן אמר לשון זה להורות שנדחפו לתוך המים בכח כאילו נשקעו בקרקע הים; ועל הכוונה הזאת ג"כ מנוקד טֻבְּעוּ ולא טִבְּעוּ, להורות שלא מעצמם נפלו בים סוף במקרה, אלא על ידי כח שדחה אותם לתוכו.
רמב"ן
בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה הָיוּ שָׁם שֶׁנּוֹטְלִין מִשָּׁם אֲדָמָה לְטִיט הַבִּנְיָן. וּמִדְרַש אַגָּדָה שֶׁהָיָה הַטִּיט מֻגְבָּל בָּהֶן וְנַעֲשָׂה נֵס לְמֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאֻמּוֹת מִקְצָתָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים בְּאַבְרָם שֶׁנִּצַּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר הֶאֱמִינוּ בְּאַבְרָם לְמַפְרֵעַ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ד:י'). וְאֵין סָפֵק כִּי פֵּרוּשׁ בֶּאֱרוֹת חֵמָר, בֶּאֱרוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו לח ו) "וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" וְכָתוּב (תהלים מ ג) "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן", וְיִתָּכֵן שֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּרָאוּי בְּלֹא נֵס. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בְּמִדְרַשׁ הַהַגָּדָה הַזֶּה, כִּי הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁעָשָׂה הקב"ה נֵס לְאַבְרָהָם, בִּרְאוֹתָם נִסּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ סְדוֹם לֹא יוֹסִיפוּ אֱמוּנָה בהקב"ה, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה, וְהִנֵּה נִסּוֹ אוֹ יְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁיִּהְיוּ בִּכְשָׁפִים אוֹ מִקְרֶה בְּאֶפְשָׁרוּת רְחוֹקָה, וְנִסּוֹ יִתֵּן סָפֵק בְּלֵב הַמַּאֲמִינִים בְּנִסּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְאוּלַי יְפָרְשׁוּ "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ", שֶׁיָּצָא מִן הַבּוֹר כְּשֶׁעָבַר אַבְרָהָם עָלָיו, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְאֶפְשָׁר כִּי אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ הִבִּיט בַּבּוֹר הַהוּא כִּי חָפֵץ לְהַצִּיל הַמְּלָכִים וּלְהָשִׁיב לָהֶם רְכוּשָׁם, וְהִנֵּה נַעֲשָׂה הַנֵּס עַל יָדוֹ, וְאִם נַעֲשָׂה לְמֶלֶךְ סְדוֹם נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס לְאַבְרָהָם לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְנֹאמַר כִּי מֶלֶךְ עֲמֹרָה כְּבָר מֵת כַּאֲשֶׁר עָבַר אַבְרָהָם עָלָיו אוֹ שֶׁנָּפַל בְּבוֹר אַחֵר, כִּי "שָׁמָּה" רֶמֶז לָעֵמֶק: