פרשנות מצטטת על ירמיהו מו:כ

למנצח על מות לבן וכו׳. הרבה טרחו המפרשים בענין מלות אלו ר״ל על מות לבן, מהם שפירשו על מות שתי מלות שראויות להיות אחת כמו פקח־קוח (ישעי׳ סא) יפה־פיה (ירמי׳ מו) וכלי זמר הוא נקרא עלמות כדרך עלמות שיר (תה׳ מו). ולבן ר״ל ללוי אחד הנקרא בן כאמרו בן ויעזיאל ושמירמות (דה״א טו יח) ואע״פ שאין ממנהג הלשון להפיל למ״ד פתוחה על שם העצם, נשתנה הלשון הזה דרך זרות. וכוונת המזמור לדעתם שבח והודאה בהכנע צורריו לפניו והכונן כסא מלכותו על אפם ועל חמתם. וי״מ על מות שתי מלות כמו על מיתת ולבן שם העצם על איזה אויב מושל בחזקה ברוב גאוה. וכן י״מ שפירושו על מות נבל והוא הפוך והכוונה על נבל הכרמלי וזה ודאי רחוק כי נבל לא הרע לו ולא לישראל אלא שהיה כילי ופחות. וי״מ לבן כמו נבל רומז על גוג ומגוג והוא נבואה עתידה. וי״מ על מות לבן כמו הבן והלמ״ד יתירה כמו הרגו לאבנר (ש״ב ג ל) ורומז על מות הבן הנולד לו תחלה מבת שבע אלא שאין לשון המזמור מתישב בו יפה וכן י״מ אותו בדרך זה לנבואה העתידה בזמנו ומאמרו אל יעוז אנוש. ומ״מ רוב המפרשים מסכימים שאמרו על גלית ולבן כמו הבן והלמ״ד יתירה והבן ר״ל האמצעי והוא שגלית קראו הכתוב איש הבינים מפני שבאו פלשתים על ישראל ואמר שם ושאול ואיש ישראל נאספו וגו׳ ויערכו מלחמה וגו׳ ופלשתים עומדים אל ההר מזה והגיא ביניהם ויצא איש הבינים ממחנה פלשתים גלית שמו (ש״א יז) וקראו איש הבינים להיותו עומד בין שתי המערכות ואע״פ שא״כ היה לו לכתוב יוד בין הבית והנון.

למנצח על מות לבן מזמור לדוד: אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ונתץ את ישראל ושמו לבן, ובמותו אמר דוד זה המזמור. ויש אומרים (אבן עזרא במקומו): כי לבן הפוך הוא נבל. ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור; והוא רחוק מאוד. כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון. ויש אומרים (שם): כי לבן הוא כמו ביו"ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור. ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור; אבל הוא פרש לבן למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים (א טו יח): ועמהם אחיהם המשנים זכריהו ב ן ויזיאל. ופרש על מות: שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר. וכמוהו שתי מלות וענינן מלה אחת: פקח קוח (ישעיהו סא א); יפה יפיה (ירמיהו מו כ ) לגאי יונים (תהלים קכג ד). ואף על פי שנפתח"ה למ"ד לבן, ולא כן המנהג על שם אדם, שלא תאמר לַיצחק לַידותון; שלא תבוא על שם העצם ה"א הידיעה. אף על פי כן באה הידיעה להורות כי על בן המשורר אמר, כי אם היה אומר לבן בשב"א לא היה נכר כי על המשורר אמר ששמו בן. מכל מקום ענין המזמור נכון לפרשו על גלית הפלשתי.

לעיל (פ"א מ"ט) קבעה המשנה שמרימים חלה מהגמור, והזכרנו שתנאים נחלקו אם הכוונה לבצק גמור או ללחם אפוי. המשנה מהלכת לפי הדעה הראשונה, היא שיטתו של רבי יוחנן בן נורי. רבי עקיבא אומר שזמן חלה הוא סיום האפייה¹⁴¹ראו להלן מ"ו ופירושנו לפסחים פ"ג מ"ג, ושם הצענו שגם רבי אליעזר מהלך בשיטה זו. והתהוות הקרום (להלן מ"ו). בתוספתא מובאת דעה נוספת: "גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית עד שלא קרמו פניה חייבת, משקרמו פניה פטורה, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר עד שלא תגלגל בחטים ותטמטם בשעורין חייבת, גלגלה בחטים וטמטמה בשעורין פטורה. משם רבי יהודה [בן בתירא] אמרו משתעשה מקרצות" (תוס', פ"א הי"ב; ירו', נט ע"ד). להלן (מ"ו) נבחן אם הלכה זו, שנאמרה על הגר, חלה על כל דיני חלה או על חלת גר בלבד, וכפשוטה היא חלה על הכול. ברור ש"מקרצות" הוא שלב בהכנת הבצק או המאפה עוד לפני האפייה. במשנת ביצה (פ"ב מ"ו) נזכרת פת גריצין שהיא פת עבה, בניגוד לרקיק הדק. נראה שפת גריצין עשויה ממקרצות. המשנה אומרת: "מקרצות נושכות¹⁴²"נושכות" הוא המצב שבו גוש בצק אחד נדבק לגוש אחר ומעט מהבצק עובר מזה לזה. זו בזו, וככרים נושכין זה בזה" (טהרות פ"א מ"ז). הערוך, בעקבות פירוש הגאונים לטהרות, מפרש שקרץ משמעו עיגול¹⁴³ערוך השלם, ערך קרץ ג; אפשטיין, פירוש הגאונים לטהרות, עמ' 17. . ליברמן מפרש שקרץ הוא חתך¹⁴⁴ליברמן, תוספתא כפשוטה לחלה, פ"א הי"ב, עמ' 803. , ומקבל את פירוש הערוך והגאונים. אבל מהמשנה ברור שקריצות אינן כיכרות, ואין לצורה העגולה קשר לחיתוך; זו נוצרת ממתיחת הבצק ולא מחיתוך. אכן קרץ קשור לחיתוך, אך משמעותו שונה: "שנאמר 'קרץ מצפון בא בא' (ירמיה מו כ). מהו קרץ? רבי אלעזר אמר נכוסה. דבר אחר קרץ, כסוחה, הכמה דתנינן מקרצות נושכות זו לזו¹⁴⁵כן שנינו: "רבי שמעון אומר מפני מה סוור של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור" (תוס', כלים בבא מציעא פ"ה ה"ד, עמ' 583; משנה, טבול יום פ"א ה"א; ספרי זוטא, יט יא, עמ' 306). " (דברים רבתי, כא, עמ' 21; ירו', להלן). "כסוחה" היא מלשון חיתוך ו"נכוסה" מלשון ייצור, כפי שמסביר הירושלמי את הדרשה (יומא פ"ג ה"ד, מ ע"ג). אפשר גם שכסוחה משמעה מכוסה¹⁴⁶וראו פירושנו לשבת פ"ב מ"ה. . פעם אחת קרץ מקביל ממש לשחט (משנה, יומא פ"ג מ"ד), ובמשנה אחרת מקביל לקטף, חתך מהעץ (פאה פ"ז מ"ד, וראו פירושנו לה), וכן יוצא ממקורות נוספים¹⁴⁷משנה, נגעים פ"ד מ"ז; נידה פ"ו מי"ב, ועוד. . בברייתא אחת מדובר על הקורץ מן הבצק חתיכה (תוס', טהרות פי"א ה"ב, עמ' 672). מכל המשמעויות השונות ברור שפת גריצין היא לחם עבה שעושים מחתיכות, ושמונח זה הוא גם שלב בהכנת הבצק. על כן סביר שהכוונה לחלה שקולעים מחתיכות בצק מגולגלות, והחלה עשויה כמעין צמה. מקרצות הוא, אפוא, השלב שבו הכינו את הבצק המגולגל כצמה שממנה קולעים את החלה. ייתכן גם שרבי יהודה מתכוון ש"משתעשה מקרצות" היינו כשהבצק הגיע לשלב שבו ניתן לחתוך ממנו חתיכה.