גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
רמב"ם
ורבקות קבוץ רבקה והם עדת הבקר מגזרת כעגלי מרבק (ירמיה מו). ואמרו קשורות ולא מותרות להזהיר שיהיו קשורות בודאי ורחב הפרה הבינונית אשר אליה היה הרמז בשיעור אמתים פחות שליש ויהיה רחב מה שבין הפסין לדעת ר"מ עשר אמות ולדעת ר"י שלש עשרה אמה ושליש ואין מחלוקת בין רבי מאיר ובין ר' יהודה כי כשיש בין הפסים עשר אמות או פחות אין צריך ארבעה פשוטין ואם יש בו י"ד אמות או יותר ביניהן היא צריכה פשוטין והמחלוקת ביניהם כשהוא רחב מה שבין פס ופס מעשר אמות עד ארבעה עשר ואמנם אחת נכנסת ואחת יוצאה כי אי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם יש ביניהם ריוח והוא כמו שרומז לאותן י' אמות שיש בין כל שני פסין שיהיו רווחות ולא מצומצמות. והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים:
מחוקקי יהודה; יהל אור
(יט) ותאמר על רבים כמו "ויענו כל העם יחדיו" וכתב הרד"ק בשרשיו שרש "יחד", הוי"ו יחדו הוא סימן הרבים על יחיד, כמו עליו, אליו, ואעפ"י שאין בו יו"ד ברוב, הרי מצאנו "עלו בשמים ירעם" (ש"א ב י) בלא יו"ד (וכתב רא"ב בנימוקיו כן הוא בכתיב, אבל הקרי הוא ביו"ד) וכן יחדיו נמצא ביו"ד שלשה (ירמי' מו יג, שם שם כא, שם מט ג) ולפי שנתקבץ בו היחידות והרבוי נאמר כן (וכתב רא"ב בנימוקיו שנמצא מלת יחדיו על נקבות רבות, כמו "ואנחנו יחדיו אין זר אתנו בבית" (מ"א ג יח) ע"כ). וההבדל בין יחדיו ליחד, יחדיו מורה שווי בין שני הדברים ויבוא להורות ששניהם שווים, או שהם באותו ענין שהם מדברים בו כאלו הם שוים, "הרה ויולדת יחדו" (ירמי' לא ח)"בחורים וזקנים יחדו" (שם שם יג) כאלו כולם שוים, וכן "וילכו שניהם יחדו" (למטה כב ח) בעצה אחת ובדעה אחת, כלומר הלכו להקריב עולה (עיין רש"י ז"ל) וכן "הילכו שניהם יחדו בלתי אם נועדו" (עמוס ג ג) שפי' בעצה אחת ובדעה אחת, יחד מורה חלוק בין שני הדברים, "יחד עשיר ואביון" (תה' מט ג) "יחד כסיל ובער יאבדו" (שם שם יא) אעפ"י שיש יתרון רב לאלו על אלו, ויש יחד שהוא למעט כמו "אנחנו יחד נבנה" (עזרא ד ג) למעט צרי יהודה ובנימין, ולא תמצא כמוהו ביחדו:
אבן עזרא
ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):
רש"י
יגלח אד' בתער השכירה. הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיהו מ״ו:כ״א) ת"י רברבהא יגלח: