קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃
רקנאטי
וירא בלק בן צפור. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה וגו'. אמרו רז"ל בספרי [גם בזוהר שמות כ"א ב'] ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ומאי ניהו בלעם. אבל יש הפרש בין נבואת משה לנבואת בלעם. משה לא היה יודע מה מדבר עמו ובלעם היה יודע שנאמר נאם שומע אמרי אל. משה לא היה יודע מתי מדבר עמו ובלעם היה יודע שנאמר יודע דעת עליון. משה לא היה מדבר עמו אלא מעומד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. ובלעם כשהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים. משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שלחנו. וכתב הרב הגדול ז"ל בפירוש המאמר הזה וזה לשונו כבר הודיע אותנו מעלת משה רבינו ע"ה בשני מקומות בפסוק וארא אל אברהם ובפסוק אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה וגו' אבל עתה לא דבר על משה שידע הוא את השם כענין שנאמר הודיעני נא את דרכיך ואדעך שלא אמר הכתוב אשר ידע את יי' פנים אל פנים אבל אמר אשר ידעו כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבינו ע"ה תהיה מבוארת כמדבר אל חברו פנים בפנים שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו. ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל שעמד על דברי השם ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבא על ישראל ואעפ"כ יש הפרש בין נבואת משה לנבואת בלעם כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו ובאיזו מצוה יצונו אבל היה מוכן בכל עת לדבור והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו. אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר אשר חפץ והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה יי' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן ויודע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו ולא מדבר אחר. ומשה לא היה יודע מתי מדבר עמו כי לא היה לו עת קבוע לדבור אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לדבור היה מדבר עמו כמו עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם. וכן בכל עת שיהיה הרצון לפניו יתברך יקראנו מאהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור בה ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה שעה אולי היא השעה אשר יזכירו רז"ל בברכות וסנהדרין שהיה מקלל בה ובה היה חל עליו הרוח ולא בעת אחרת לעולם. וכן ענין העמידה מעלה במשה והנפילה בבלעם פחיתות שלא יסבול נבואה כענין שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול יי' אלהינו עוד ומתנו קרב אתה ושמע. ואמרו משל לטבחו של מלך על המדה הראשונה וכוונתם בזה לומר שהטבח יודע בהוצאת השולחן של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השלחן והמשל הזה יורה שדעת חכמים ז"ל לומר שהיה בלעם יודע בעצמו אחרי כוונתו שהשי"ת יאמר לו מה אקוב לא קבה אל וכל הענין ואח"כ ישמע הדבור במלות ההם אשר חשב בלבו ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאם שומע אמרי אל. וראיתי הענין הזה שנוי שאמרוהו בסגנון אחר באגדה של במדבר רבה ואין לי להאריך והכלל כי כוונתם לומר כי נבואת בלעם לומר שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר אילו היה לנו נביאים היינו עובדים להקב"ה. אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיה במחזה שדי כמו שביארתי וכן אמר בויקרא רבה אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דיבור כד"א ויקר אלהים אל בלעם אבל לנביאי ישראל בדבור שלם ויקרא אל משה. וחצי הדבור תבין ענינו ממה שכתבנו למעלה. והנה כולל נבואתו בפעם הזאת שאין השם חפץ בקללתינו וכי אנו עם לבדד חלק יי' ועמו לא נתערב בגוים ולא נחשב בעמים ואחריתנו טובה בדרך ישר עכ"ל הרב ז"ל. ומן הנראה בעיני עוד בסוד הענין רמזנוהו במקום אחר על פעולות הנאצלות מזרועות עולם כי ממדת הדין של מעלה עזה יבאו כשפים ומעשה שדים ובכלל הענינים הנקראים שם בטומאה והנה בלעם היה מתנהג במדה ההיא זהו שנאמר וקסמים בידם. ואמרו רז"ל בספר הזוהר [במדבר קי"ט א] מה אקוב לא קבה אל תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא אית ימינא ואית שמאלא. <תרגום - "מה אקוב לא קבה אל" בוא וראה כעין שיש למעלה יש למטה יש ימין ויש שמאל>. ישראל ושאר עמין ישראל לימינא בקדושא דמלכא קדישא. שאר עממין לשמאלא לסטרא דרוח מסאבא. <יש ישראל ושאר עמים ישראל נאחזים בימין בקדושת המלך הקדוש ושאר עמים נאחזים בשמאל בצד הרוח הטומאה>. וכולהו לתתא מכלהו דרגין לשמאלא. <וכולו למטה מכל המדרגות של השמאל>. וכולהו דרגין אחידין דא לדא עד דתליאן מן רישא. <וכל המדרגות אחוזות זו בזו מלמטה עד שתלויות בראש של השמאל דהיינו במלכות>. וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל שמאלא דאיהו תתאה. <ובאותו אופן שהראש נוסע למעלה כמו כן נוסע גם כן השמאל שהוא למטה>. מאי טעמא. <מהו הטעם>. בגין דאחיד ביה. <משום שאחוז בו>. ובגין כך שאר עממין בההוא סטרא מסאבא דלהון הכי אתדברו. <ומשום זה שאר העמים באותו אופן צד הטומאה שלהם כך הם מונהגים>. ובלעם הוה אשתמש בכולהו כתרין תתאין והוא הוה חמי דהאי תתאה דאיהו זנבא לא יכיל לאתדברא אלא ברישא. <ובלעם היה משתמש בכל המדרגות התחתונות והוא היה מסתכל במדרגה התחתונה שהיא הזנב שאינה יכולה להתנהג אלא על ידי הראש>. בגיני כך אמר מה אקוב לא קבה אל דאיהו רישא. <משום זה אמר מה אקוב לא קבה אל שהוא הראש>. בגין דאיהו רישא עילאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. <משום שאותו ראש העליון אינו נמצא בדין באלו הימים>. ואע"ג דהא אוקימנא האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דכולא והאי טב וחסד דהאי עלמא. <ואף על פי שהשם אל העמדנוהו שהוא חסד עליון הרי מלכות הקדושה לוקחת שם הזה כעין של הכל והיא טוב וחסד בעולם>. ובגיני כך איקרי אל אלא דאיהו זועם בכל יום דאשתכח ביה דינא. <ומשום זה נקראת אל אלא שהוא זועם בכל יום שמצוי בו דין>. ותא חזי אל שדי הא אוקימנא בצדקה דעלמא דביה סיפוקא דעילא ואיהו אמר לעולם די. <ובוא וראה "אל שדי" העמדנו שהוא צדקה בעולם שבו ספוק שלמעלה והוא אמר לעולם די>. האי אל הוא דאזדווג בהדי ובגיני כך אל שדי אל דשדי. <כי אל זה שהוא מלכות נזדווגה עמו שדי משום זה נקרא אל שדי דהיינו אל דשדי>. ועל דא מה אקב לא קבה אל. <ועל כן "מה אקוב לא קבה אל">. ובגיני כך כגוונא דאתער רישא הכי ודאי אתער תתאה. <ומשום זה כמו שמתעורר הראש שהוא המלכות כך מתעורר הזנב דהיינו רוח הטומאה>. פתח ר' אלעזר ואמר קולה כנחש ילך השתא בהאי גוונא ישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש. <פתח רבי אלעזר ואמר "קולה כנחש ילך" (ירמיה מו כב) כי עתה שישראל הם בגלות ודאי שהמלכות הולכת כנחש>. חויא כד איהו בדינא כפיף רישא לעפרא וסליק זנבא כדין זנבא שליט ומחי רישא דאכפפיה לתתא. <הנחש שהוא בדין כופף ראשו לעפר ומעלה זנבו ואז הזנב שולט ומכה ראשו שנתכופף למטה>. ועם כל דא מאן דמדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה. <ועם כל זה מי מנהיג את הזנב ומי מסיע לו>. האי רישא. <אותו הראש>. אעפ"י דאיהו כפיף לעפרא הוה מדבר ליה למטלטלי. <אף על פי שהוא כפוף לעפר הוא מנהיג מסעותיו>. בגין דא. <משום זה "קולה כנחש ילך">. השתא שאר עמין דאינון אחידאן בזנבא סלקין לעילא ושלטין ומחיין ורישיה כפיף לעפרא כד"א נפלה ולא תוסיף קום. <עתה שאר העמים שהם נאחזים בזנב עולים למעלה ושולטים ומכים והראש כפוף לעפר כמו שאמר הכתוב "נפלה לא תוסיף קום" (עמוס ה ב')>. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיר ליה כמה דאת אמר שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. <ועם כל זה הראש מנהיג את הזנב ושומר אותו כמו שאמר הכתוב "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי" (שה"ש א ו')>. אילין שאר עמין דאינון זנבא. <שהם שאר העמים שהם הזנב>. אתא ר' יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלי לא שאילנא מלה דעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה די לי. <בא רבי יהודה ונשק ידיו אמר אם לא הייתי שואל דבר בעולם אלא מה ששאלתי זה והרווחתי אותו די לי>. דהשתא ידענא שאר עמין ושולטנותא דלהון והיך מתברכאן. <כי עתה ידעתי בחינת שאר עמים ואיך מתנהגת השליטה שלהם ואיך מתברכים>. זכאה חולקייהו דישראל דעלייהו כתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. <אשרי חלקם של ישראל שעליהם כתוב "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו" (תהלים קלה ד')>. הנה רמז כאן בביאור כי דבקות אומות העולם במקום הפחד והגבורה ופעולותיהם והנהגתם מרוח מסאבא. גם רמז כי הכחות של מעלה אדוקות זו בזו ומקבלין זה מזה עד עלת העילות יתברך המשפיע להם וכפי רצונו כך היא פעולתם וכשראה בלעם כי אין פעולה למדת הדין בלתי רצון המושל עליהם אמר מה אקוב לא קבה אל כמאמר רז"ל כי לא נמצאו בדין באותם הימים זהו שנאמר עמי זכור נא מה יעץ וכו' (מיכה ו ה') שאלמלא כעס הקב"ה באותן הימים לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט זהו לא זעם יי' והבן כי המשיל כנסת ישראל של מעלה בעודה בגלות לנחש כשהראש כפוף והזנב למעלה כן כחות הטומאה שולטין בה והולכת קדורנית כד"א ישליו אוהלים לשודדים וגו' (איוב יב ו) השודדים הם כחות הטומאה השלוים באהל הידוע זהו ובטוחות למרגיזי אל (שם) מרגיזי אל ודאי כי הם מקטרגים לאשר הביא אלוה בידו. כבר ידעת כי אומה הרשעה הזאת נמשלת לחזיר שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד). ואמרו רז"ל כי החזיר לעולם מראה ידיו ואומר ראו שאני טהור זהו לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב ו) וזה נאמר על סמאל הרשע והכת שלו על זה רמז שלמה המלך מעיין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה כו) כשהצדיק מט ונאסף לפני הרשע אז המעיין היוצא מבית השי"ת מלא רפש וטיט היון הרחמן יצילנו מאותו עונש:
רש"י
לא שמענו בנחש שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו משבא למפלתה של בבל הוא אומר קולה כנחש ילך (ירמיהו מ״ו:כ״ב) מכאן שקולו של נחש וכו':
מגלה עמוקות
וידבר אלהים אל משה וגו' וארא. בזוהר ואדבר מבע"ל יש ליישב בהתעורר למה אות הראשון שציוה הקב"ה למשה כי ידבר אליכם פרעה תנו לנו אות או מופת אמור אל אהרן והשלך את מטך ויהי לתנין למה דוקא יהיה המופת שיהיה לנחש במדרש מתרץ למה מדמה המלכות לנחש (ובברכות ד) אם המלך שואל בשלומו לא יפסיק אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' ע"כ ועוד למה דוקא צוה הקב"ה לעשות עם מטה אהרן ולא עם מטה משה בזוהר נותן שני תרוצים הא' לפי שמטה של משה היה קדישא יתיר דאתגליף בגינתא עלאה בשמא קדישא ולא בעי קב"ה לסאבא ליה באינון חוטרא דחרשיא ולא עוד אלא לכייפא לון לכל אינון דאתיין משמאלא בגין דאהרן אתא מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא ולדעתי רזא עלאה איכא הכא לפי שפרעה הוא קין ומן היום שבא נחש וקלקל בעץ הדעת טוב ורע נתערבבו הנצוצות וכל רשעיא וחייביא הם בני דקין ופגימת הנחש היה בידיעה כמ"ש (בראשית ג) כי יודע אלהים ביום אכלכם וגו' ומבואר בכנפי יונה סוד ידיעה ובחירה מרזא דשמא קדישא י"ה פעמים י"ה בגימטריא בחיר"ה ו"ה פעמים ו"ה בגי' א"ל יוד"ע כשחטאו אדם ואשתו אתמר עלייהו (שם) וידעו כי ערומים המה שנתערטלו מן בחירה שהיתה בידם לטובה ובחרו ברע על ידי אשה שדעתה קלה פגמו ברזא דקו הרחמים שהוא עץ הדעת ולא נתקן הידיעה רק אח"כ (שם ד) והאדם ידע את חוה אשתו כשהוליד גלגולא תניינא של משה שהוא שת שהי' בדמותו ובצלמו לכן אמר ו"האדם ידע כי הידיעה תלוי בתרין אתוון בתראין ו"ה של שם ז"ש בשעת עקידה (שם כב) והאלהים ניסה את אברהם שבא אברהם ולקח בידו את האש ואת המאכלת שהם כוחות הדין אז נתמלא קו הרחמים בעולם זה שנאמר (שם) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ר"ל עתה שכבש איש חסד את מדת הדין נתפתח קו הידיעה שהוא הדעת שער הרחמים כי עד האידנא ירא אלהים אתה שהיה מתיירא לפני מד"ה ועתה נעקד הדין ויעקב כשראה סלם זה סיני (שם כח) והנה מל כי אלהים משה ואהרן והנה י"י נצב עליו על סוד שם של י"י שהוא דרגא דמשה זה שנאמר (שם) אכן יש במקום הזה כשראה דרגא דמשה ואנכי לא ידעתי רצה לומר אף שיעקב גם כן שם של ה' דרגא של ת"ת אינו אלא מלבר ומשה מלגאו דרגא דדעת ז"ש ואנכי לא ידעתי שהוא אינו בסוד הדעת כשבא יוסף ולמדו גבריאל ע' לשון התחילו המלאכים לומר ברוך חונן הדעת במראה הסנה אמרו המלאכים חונן הדעת ויוסף הוא ראשית דעת אחר כך בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזכה להיות (במדבר יב) ב'כ"ל' בי'ת'י נאמן בגימט' דע"ת וזה סוד נאמן כפוף נאמן פשוט שבת דף ק"ד מנאמן לנאמן מיוסף למשה ולפי שפרעה כפר בידיעת השם יתברך באמרו מי ה' אשר אשמע בקולו הוצרך הקב"ה לפתוח שערי רחמים קו הד"עת רזא דידיעה מקום התפילין שהראה הקב"ה למשה שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס. ז"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ר"ל מדה כנגד מדה הוא כופר בידיעה הוצרך הקב"ה לפתוח שער הידיעה ז"ש ואני ידעתי הוצרך לפתות אותו שער לפי שלא יתן מלך מצרים להלוך ופוגם בידיעה ע"כ לקח הקב"ה ממנו הבחירה מ"מ הוא פוגם בתרין אתוון בתראין רזא דידיעה אסתלקו ממנו רזא דבחירה ולכן כשהיו ישראל על הים אמרו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שאז ג"כ נתאמתו תרין אתוון אלין ולפי שאצל משה נתאמת קו הדעת ז"ש הפסוק וידע אלהים ומשה היה רועה וקשה למה לא אמר ענין בפ"ע אלא לפי שמשה הוא סוד הדעת לכן אמר וידע אלהים וטעם שפתח הקב"ה שער הידיעה לפי שמשה היה רועה וזכה לההוא דרגא ז"ש כי המקום אשר אתה עומד עליו על דרגא ממש אדמ"ת קד"ש הו"א בגימטריא תתס"א שהם כל כוחות הדין י"פ אלהים שהוא חשבון תת"ס וזה אחד יותר כי (שם יט) משה עלה אל האלהים לבסס כל כוחות הדין ובזה המקום הוא נמתק כל כוחות הדין ז"ש המדרש ע"ז הפסוק (תהלים נג יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו מדת ב"ו שבא בעלילות אבל הקב"ה וארא אל האבות אבו"ת בגימט' ק"ו הרחמי"ם שהוא סוד דעת שלא זכו האבו' אל קו הרחמי' רק משה זכה לג' מדריגות לפי שמשה סוד דעת לכן אמר יודיע דרכיו למשה לכן אמר וארא אל אי"ו באל שדי (במדבר יב) במראה אליו אתוודע אבל ושמי ה' דרגא דלגאו לא נודעתי להם שלא היו בימיהם שער הידיעה פתוח כמו שהות עתה שגילה הקב"ה סוד הדעת בכלל. לכן אמור לבני ישראל עתה אני ד' ואמר ארבע לשונות של גאולה נגד ד' מוחין שהם ארבע פרשיות של תפילין כי שם מקום הדעת רהיטא דמוחין ולפי שהנחש עיקר קלקולו בסוד הדעת קלקל בידיעה ועתה בא פרעה שהוא בנו דקין שבא מזוהמת הנחש שהטיל זוהמא בחוה וכפר גם כן בידיעה וניער רע של קין נקרא פ"ה ר"ע בהיפוך אתוון צוה הקב"ה לעשות מופת בנחש שיהיה מטה שלו נחש כי מיחזי וניעור חטא של נחש לכפור בידיעה ות"י כתב לפי שקול של נחש הולך מסוף עולם ועד סופו וכן (ירמיה מו) קולה כנחש ילך. בזוהר שזנב שלה הוא למעלה והראש למטה וכן ענין פרעה ולפי שאהרן בא מטוב של קין לכן הוצרך הקב"ה לעשות נס במטה של אהרן לקיים קרא (ישעיה מט) מהרסיך ומחרביך ממך יצאו והא רזא (שמות לב) ויקהל העם על אהרן שהם ערב רב בנוי דקין והשיב למשה (שם) אתה ידעת את העם כי ברע הוא שהם ניתלין ברע של קין והוא מטוב של קין לכן באו אליו וכן במקום זה אמור אל אהרן ולפי שפרעה ראה קלקולהראשון של נחש שבא מצד אשה לכן קרא לאשתו ועשתה כשפים לפניו ז"ש ויקרא גם פרעה במד' אין גם אלא אשה שנאמר (בראשית ג) ותתן גם לאישה ויאכל דרש גם על האשה והביא ראיה מעץ הדעת. וכן בסדום אמר (שם יח) עשו כלה ואם לא אדעה כשיעשו תשובה יפתח להם שער הידיעה. (שיר ב) קו דודי הנה זה בא מדלג על ההרים שחישב הקץ מן אבות העולם או קול דודי הנה זה בא שהגיע זמן הגאולה ות' שנה הוא מדלג על ההרים הן ד' מלכיות שפיזר הקב"ה כשראה שלא יכלו להתמהמה במצרים שלא נשארו שם כי איסור חמץ הוא במשהו כמעט רגע היו שקועין בקליפה לכן העמיק הרחיב על ארבע מלכיות והראה לאברהם (בראשית טו) אימה חשיכ' גדולה הכל הי' ראוי להיו' בד' מלכיות:
רש"י
בכשיל וכילפות. כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים: