אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃
מגלה עמוקות
האספו כאן נרמז סוד א"תוון ס"וף פ"סוק הנרמז באות ה' ובאות ו' כי בתרין אתוון אילין נרמזת הגאולה אחרונה לכן נתן אליהו ה"פ ו' למשכון וכן אתוון א"טמון ס"גרון פ"תחון אשר על זה אמרה רחל א"סף אלקים את חרפתי. ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם רמז על מה דאיתא בזוהר פ' ויקהל הכי אזדמין צדיקייא לאשתמודעאה לעיניהון דכולא ולאחזאה פרצופא קדישא קמי' כל עלמא הה"ד (ישעיה סא) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך י"י אדהכי חמא לר' יוסי דהוה מהרהר במילי דעלמא א"ל יוסי יוסי אשלים דיוקנך דאות חד חסר בך קם ר' יוסי וחדי במילי דאורייתא וקם קמי' אסתכל ביה ר"ש א"ל השתא אנת שלים קמיה עתיק יומין ע"ז א' אות אשר יקרא אתכם באחרית הימים שיהיה כל א' ניכר באות שלו ז"ש (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם על אינון אותיות שהיו לכל א' ז"ש (תהלים מו) י"י צב"אות עמנו כי שם של י"י על כל א' מישראל ומאינון ד' אותיות נראה אם הוא מגלגול ראשון או שני או שלישי ודור רביעי ישובו הנה וכה"א קהלת ח) וחכמת אדם תאיר פניו כי כל מעשיו של אדם ניכר במצחו וכל ענינים המבוארים בפ' ואתה תחזה וכמ"ש יעקב ליוסף ראה פניך לא פללתי שיהיה שלים בדיוקנא דיליה ועתה הראה אלקים או"תי על אותיות שלו שהיו מושלמין גם א"ת זרעך על את קיימא של בני בנים שלו וז"ס וילכו לרעות א"ת עצמן א"ת צאן אביהם אותיות שהם מא' עד ת' נרמז במלה צא"ן צ"ירופי א"ותיות נ"קודות. ויבא יוסף א"ת דבתם רעה שראה בפרצופם אותיות שהיו מהרהרים באותן תלת דברים שחשד את, אחיו ולקה בשלשתן ויעקב שראה שמושלם הוא באותיות שלו גם בניו גם בני בניו א' המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'. ארו"ר אפ"ם כ"י ע"ז ס"ת זמר"י שע"ז א' לפני, זה בסודם אל תבא נפשי זמרי בן סלוא. והוא א' מן ה' פסוקים שאין להם הכרע (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב כי בפסוק זה נרמזו תרין סטרין שיש נשמות מן זו"ן שהם טובים ז"ש הלא אם תטיב אז בשאת מלשון התנשאות ואם לא תטיב שאת מלשון (ויקרא יג) שאת או ספחת או בהרת וכן זה הפסוק (ירמיה מח) ארור עושה מלאכת י"י רמיה דאתמר ב"ב יג) על מיקרי דדרדקי דלא דייק לפי שמשבט שמעון באים מלמדי תינוקה וארז"ל לא הקפדן מלמד ז"ש מי שהוא מלמד תינוקת ומקפיד ליקום האי גברא בארור שעושה מלאכת י"י רמיה ולפי פשוטו כשהוא אומר ארור אפם שלא קילל לשמעון רק אפם:
מגן אבות
רבי יהודה אומר. רבי יהודה סתם הוא ר' יהודה ברבי אלעאי וכן כתב רבי' שלמה ז"ל בפרק אין צדין והוא מתלמידי ר' עקיבא כמו שנזכר בפרק הבא על יבמתו וגם למד לפני רבי טרפון כמו שמצינו בתוספתא דנגעים שאמר לו יהודה בני וכן בפרק מצות חליצה אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון וכן בהרבה מקומות ובפרק הנודר מן המבושל רבי יהודה היה יושב לפני רבי טרפון ובירושלמי דשביעי' אמר רבי יהודה מעשה שהיינו בעין בושים ואכלנו לוף על פי רבי טרפון ובמנחות בפרק ר' ישמעאל ובשני משבת ובשני ממגילה ובראשון מקדושין מוכיח שהיה תלמיד רבי טרפון ועל דורו נאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה מה שלא היו בדורו של משה ויהושע וחזקיה מלך יהודה כמו שנזכ' בסנהד' פרק כהן גדול והיה חסיד גדול ובכל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד הוא רבי יהודה כמו שנזכר בפרק מרובה ובתמורה פרק יש בקרבנות ונקרא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בסוף ברכות בפרק כל המנחות לפי ששבח מעשה מלכות הרשעה גזרו שיהיה הוא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בשבת בפרק שני והיה אומר שיהיה החכם זהיר בתלמודו ללמוד הדברים בדקדוק ואם ישמע דבר מרבו יזהר לשאול טעמו שאם לא ידקדק בתלמודו ולא ידע טעמו של דבר יטעה במעשיו ובהוראתו ויחשב לו כזדון כי הפושע הוא כמזיד כמו שהשוגג הוא כאנוס ובפרק לא יחפור אמרו שהרג יואב לרבו לפי שלמדו תמחה את זְכַר עמלק הזיי"ן בשב"א והכ"ף בפת"ח והיתה שגגה זו עולה זדון שנא' כי ששה חדשי' עשה יואב עד הכרית כל זכר באדום והרג לרבו משום שנא' בירמיה ארור עושה מלאכ' ה' רמיה והוא עשה מלאכתו רמיה שלא השגיח בלימוד התלמידים אם היו קורין בשיבוש וסמיך ליה וארור מונע חרבו מדם ועל זה הזהירו חז"ל שם להושיב מלמד המדקד' בקריאה והוא יותר טוב ממי שאינו מדחדק בקריאה אע"פי שהוא יותר גדול בחכמה ממנו משום דשבשתא כיון דעאל עאל ובפרק ערבי פסחים אמרו וכשתלמד את בנך תורה למדהו מספר מוגה. ובילמדנו אמרו שנו רבותינו שגגת תלמוד עולה זדון לפיכך כתיב נפש כי תחטא לפי שהוא מלמעלה ולא כתיב אדם עד כאן ירצו לומר כי אע"פי שהוא שוגג צריך סליחה כי יש לו נפש עליונית שהוא מן המלאכים שאינם חוטאים כמו שביארנו בחלק שלישי מזה הספר שלא כדעת המתפלספים ואם באה שגגה לידה היא בת עונשין ולפי זה אם שגג מפני שלא נזהר בתלמודו נחשב לו כזדון וכבר אמרו במציעא פרק ואלו מציאות שתלמידי חכמים שגגותיהם נחשבות כזדונות והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון: