כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃
מנחת שי
כל זקן גרועה. כן כתיב כל בלא וא"ו ויונתן שתירגם ובכל אפשר שהוא לתקון הלשון וכמ"ש בירמיה מ"ח וכל זקן גרעה ובכמה ספרי הדפוס כתוב כאן גדועה בדל"ת בפסוק ובפירוש רד"ק וכן הוא בפירוש רד"ק כ"י אך בכמה ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן כתוב גרועה ברי"ש וכ"כ החכם אברבנאל שזה היה להם גרעון גדול שהדרת פנים זקן. וגם אותו דירמיה כתוב ברי"ש בכל הספרים וכן במסורת ב' חד מלא וחד חסר ובספרים מדוייקים דישעיה מלא ודירמיה חסר ואי בעית אימא מילתא דשויא לתרוייהו דהמסורת איכא חלופי טובא בין פסוקי ישעיה לירמיה וחד מינייהו ישעיה כל זקן ירמיה וכל זקן ואילו גרועה לא קא חשיב שמע מינה דכי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו:
שד"ל
גרועה, ברי"ש כמו בירמיה מ"ח ל"ז (מנחת שי על פי המסרה), והוא על דרך לשון ארמית וסורית, שאומרים גרע להוראת פעל גלח. התגלחת היתה לקדמונים סימן אבלות ואוננות, כטעם קָרְחִי וָגֹזִי על בני תענוגיך (מיכה א' י"ו), וכן אצל היונים והרומיים, כנראה באיליאדי כ"ג מ"ו מ"ז, ובאודיסיאה ד' קצ"ז קצ"ח, ובשאר קדמונים.