עָזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃ (ס)
מנחת שי
מיום עזבה את הארץ. בספרים מדוייקים הה"א רפה וכ"כ רד"ק במכלול דף ל"ב ובפירוש ושרשים שהוא מקור והעי"ן נקראת בקמץ חטוף והה"א רפה ומשפטה במפיק והמסורת עליו ב' לא מפיק ה"א וחברו עזבה יתומיך (ירמיה מ"ט) שהוא ציווי ומזה למדנו שהעי"ן חטופה ואין בה מאריך:
מנחת שי
ויחמנה בבאן לשתות. כתב במסורת ג' מלין אנדרוגינוס פי' דאית להון סימני דכר ונוקבא וסימנהון ויחמנה בבאן לשתות וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) ארבע מלכיות מגוי יעמדנה (דניאל ח׳:כ״ב) עד כאן. ואיכא אחריני כגון ותקרבו עצמות עצם אל עצמו (יחזקאל ל״ז:ז׳) וכן ואלמנותיך עלי תבטחו (ירמיהו מ״ט:י״א). ובעל המסורת הביא הני תלת לחוד דדמיין אהדדי לגמרי ביו"ד בתחילתן ונו"ן ה"א בסופן וקדים דכר לנוקבא ועיין במכלול בסוף ל"ב אבני הטור ובספר הרכבה אות וא"ו: