פרשנות מצטטת על ירמיהו מ:יד

יוחנן בן קרח - אמר לו לגדליה שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך (ירמיהו מ׳:י״ד):

לֹא תַעֲמֹד וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁצִּוָּה עַל הָרְכִילוּת, הִתְנָה בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, שֶׁאִם רָאָה כַּת אַחַת שֶׁרוֹצִין לִרְצוֹחַ חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ לְבַעַל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר הֲרֵי זֶה רְכִילוּת. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא גָּלָה אֹזֶן חֲבֵירוֹ וַהֲרָגוּהוּ, בִּטֵּל אַזְהָרַת ״לֹא תַעֲמֹד״ וְגוֹ׳. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיה מ:יד) שֶׁגִּלּוּ לוֹ, וּכְשֶׁלֹּא חָשׁ הָיָה מַה שֶׁהָיָה.