פרשנות מצטטת על ישעיהו א:ב

האזינו השמים. משה אמר האזנה לשמים והשמיעה לארץ וישעיה בהפך שאמר שמעו שמים והאזיני ארץ לפי שאומנתו של משה בשמים ודרך הוא לומר למי שאצלו האזן הסכת ולארץ לפי שהיא רחוקה ממנו אמר שמיעה. וישעיה לארץ שהיתה קרובה לו אמר לשון האזינו שמי שהוא אצלו אינו צריך אלא שיטה אזנו לשמוע ולפי שהוא רחוק צריך השמעה בקול ורש"י פי' שלכך שינה הדברים לפי ששמים וארץ עדים דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ועדים כשעדותן מכוונת עדותן קיימת ואלו לא בא ישעיה ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ היו שמים מעידים ואומרים כשנקרינו בעדות בימי משה בהאזנה שמענו והארץ מעידה אני נקראתי בלשון שמיעה ואין עדותן מכוונת בא ישעיהו והחליף הדברים נמצאו שניהם בלשון האזנה ושניהם בלשון שמיעה ואמר רב הונא בשם רב אחא מדברי שניהם נלמוד שעליונים מרובים מן התחתונים שהרי משה אמר לשמים האזינו בלשון רבים ולארץ ותשמע בלשון יחיד וכן ישעיה אמר לשמים שמעו ולארץ והאזיני לשון יחיד. ושמא לכך נקראו העליונים שמים בלשון רבים והתחתונים ארץ בלשון יחיד:

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ. י"מ השמי' המלאכים שוכני שמים והארץ יושבי הארץ. וי"מ על עדות המטר שהוא מהשמים ועל הארץ שתתן יבולה. והנכון שהוא שמים וארץ ממש שדרך הפסוקים להעיד בדבר הקיים ועומד לעולם וכן שמעו הרים את ריב ה'. ומשה אמר האזנה על השמי' ושמיעה על הארץ וישעיה אמר בהיפוך שמעו שמים והאזיני ארץ לפי שלשון אזנה נופל בדבר הקרוב לאדם ומשה שהיה קרוב לשמים אמר בהם אזנה וישעיה שהיה קרוב לארץ אמר בה לשון אזנה:

האזינו השמים וגו'. משה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ וישעיהו אמר (ישעיהו א׳:ב׳) שמעו שמים והאזיני ארץ, כדי לתת האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ ^אהפעל האזנה יונח על השמיעה מקרוב, מפני ששרשו משם אזן, ודרך השומע מקרוב להטות אוזן להמדבר, והפעל שמיעה יונח גם מקרוב גם מרחוק. ובאור הענין הוא ע"ד דרש ההלכי, כפי שמתבאר מספרי, דידוע הוא דכשבאים עדים ומעידים ונמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת, ולכן אלו לא בא ישעיהו ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ היו שמים מעידים ואומרים דכשנקראו לעדות זו בימי משה שאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ (פ' נצבים) בהאזנה שמעו והארץ מעידה דבלשון שמיעה נקראה ואין עדותן מכוונת, לכן בא ישעיה וחלף את הדבר, ונמצאו שניהם מעידים בלשון האזנה ובלשון שמיעה. [ספרי].