לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃
מלבי"ם באור המילות
יסדת, היסוד הוא העקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו, והצורר. הוא בפועל, והאויב. הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים כאויבים, והעושים בפועל מעשים להכעיסו כצוררים (כמ"ש בפי', ישעיה א' כ"ד, נ"ט י"ח ובכ"מ):
מלבי"ם באור המילות
צריך, אויביך, הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל (ישעיה א' כ"ד, נחום א' ב' ובכ"מ):