וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃
אלשיך
ואלה המשפטים כו'. הנה ואלה מוסיף על הראשונים הם י' הדברות ואפשר יאמר הנה משפטי ה' רבים. אך הנה ואלה המשפטים שהם כי תקנה עבד עברי. כי ימכור איש את בתו לאמה אלה הם אשר תשים לפניהם של כל המשפטים מעין י' הדברות שהא' הוא ענין זה אשר הוצאתיך מבית עבדים. למען יקחו בחבה. שהם מעין אשר שמעו מפי הגבורה וגם כי יזכרו בזה יציאת מצרים אשר היו שם עבדים ויותן חן עבדיהם בעיני אדוניהם. או יאמר ואלה המשפטים כו'. לבל יצא עתק מפי איש לומר הלא מה בצע במשפטים אשר בין איש ובין רעהו. אם לא לשים שלום בין איש ובין אחיו ובין גרו כי ע"י היישר' ההיא ישקוט מדון. והיה זה שלום ומדבי דינא שקל גלימא זמר ואזיל באורחא וא"כ איפה אם המצא תמצא דת נמוסי' והיישרת משפטי' כדיני ממונות מסודרים על פי שכל אדם חכם לב אשר גם בהם יתווך שלום בין איש לרעהו ואיש על מקומו יבא בשלום גם שלא מתורת ה' המה למה ימנעני הוא ית' מהם אחרי כי הנפקותא אחת היא והיה זה שלום גם הוא. והנה האומר כדבר הזה אין לו שחר ונסכים ונאמר אליו אל תעמוד בדבר רע כי הלא לא כדתות הנמוסיות ומשפטים הנמוסיי המסודרים על פי חכמת האדם דת משה וישראל חלילה כי הלא הדת הנמוסית אין בתוכיותה אלא מה שבנגלה כי היא משוללת קדושה. ולכן לא תקדש נפש המלאה לה מקיומה ולימודה כאשר תקדש בתורת ה' ומשפטיו הקדושים כי הדבקים בה דבקים בה' ית' כי הלא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכל מצוה ומצוה וכל דין ודין שרשו פתוח אלי מים העליונים וכל המקיים מצוה א' ומשפט אחד מניע ומאיר שורשו העליון הדבק בו ית'. וקונה לו פרקליט אחד ומלאך והחכם מלכו של עולם במשפט יעמיד ארץ כי הוא אחד מהעמודים אשר העולם מתקיים בו כמאמר התנא (אבות פ"א) על שלשה דברים וכו'. על הדין וכו'. והיתכן כי משפט מסודר על פי שכל אדם משולל קדושה יספיק לקיים עולם. אם לא על פי משפטי ה' ישרים אשר קיומם מעורר תוכיות קדושתם למעלה. ומוריד שפע רוחני וקדוש ומחיה את העולם כנפש המחיה את הגוף ובזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת על מה זה צוה לנו הוא יתברך לפניהם ולא לפני הדיוטות גם בדין שדנין כמונו. הוא עד האלהים יבא. ויערה עליו רוח ממרום קדשו משתלשל בסולם איש הישראלי הדן את דינינו הכולל בעצמו ארבע עולמות כי גוף ונפש ורוח ונשמה לו לעומת העולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים ועולם העליון אשר על ידי המשפט הנעשה על ידו יקשר העולמות. בשפע אשר ימשיך מן העליון. לכל העולמות עד התחתון ומקיימם. ומה גם אם עובדי עבודת ככבים המה כילא בלבד תמנע שפע טוב על ידם כ"א גם שעל הארץ יריקו דם ואש ותמרון עשן והוא מאמר מרע"ה באו' (דברים ל״ב:ל״א) כי לא כצורנו צורם וכו' לו' כי גם אם לא יעבדו. ע"ז. לא כצורנו אדון הכל המאיר לארץ ולדרים עליה בשפע אשר יערה עלינו צורם אשר לא יוכל. כי אין לו וגם הוא חצוני. ועוד כי איך יהיה משפט שלום על ידי קשר העולמות אם אויבינו פלילי' לקיי' עולם בעמוד משפט שאפי מישר' אויבים פסולים לדון. והן זאת גם אם לא היו עובדי ע"ג. ומה גם עתה כי מגופן וכו' ענבי ראש ואשר נמוץ ויערה עלינו מהם. יהיה חימה וראש כאשר כל זה באתנו על עוברנו ועל תיקון הדבר בישרנו ית' ויאמר (ישעיהו א׳:כ״ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו'. וגם לא על חנם צוה לנו ית' דיני ממונות בג' שתהיה הכרעה ככוחותיו ית' העליונים בב"ד של מעלה כנודע וגם דיני נפשות בשבעים ואחד כנודע ליודעי חן כי אם לא שהמשפטים של מטה תלוים למעלה ואם אינם רק הישרה בעלמא. מה יתן ומה יוסיף רמזים עליונים:
תוספות יום טוב
סמיכת זקנים. כתב הר"ב מנוי הדיין. שהגדול הסמוך צריך שיצרף עמו שנים. מנלן. אילימא מדכתיב ויסמוך אי הכי תסגי בחד. וכי תימא משה במקום ע"א קאי. אי הכי ליבעי ע"א. גמרא [דף י"ג ע"ב]. והיינו דלא התנה הר"ב שהשנים צריך שיהיו ג"כ סמוכים וכן מבואר בפי' הרמב"ם ובחבורו פרק ד' מהלכות סנהדרין. וכתב שם הכסף משנה דהיינו טעמא דכיון דאסיקנא בקשיא דלא מצינו למילף דבעינן שלשה מוקמינן לשלשה דתנן. דהיינו אחד סמוך. ושנים אף על פי שאינן סמוכים. ומ"ש הר"ב ולאו דבעי למסמך ידיה וכו'. גמרא. ולא אתפרש טעמא. ומ"ש קרו ליה רבי. מסיים בה בגמרא ויהיב ליה רשותא למידן דיני קנסות. והעתיק כן הרמב"ם בפירושו ובחבורו [שם]. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם שבזמן הזה אם היו מסכימים כל החכמים וכו'. מסיים בה בפירושו שאם לא תאמר כן אי אפשר שתמצא בית דין הגדול לעולם. לפי שנצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך.על כל פנים. [*אמר י"ט לשון זה עיקר. ולא כמו שנמצא בחבורו בדפוס ישן גם חדש בריש פ"ד מהלכות סנהדרין שיהיה אחד מהם סמוך] והקב"ה ייעד שישובו כמ"ש (ישעיה א' כ"ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. אח"כ יקרא לך עיר הצדק וזה יהיה בלי ספק כשיכין הבורא יתברך לבות בני אדם. והרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ולתורה ותגדל תומתם לפני בא המשיח. כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה במקרא. ע"כ. ומ"ש הר"ב והדבר צריך הכרע הוא גם כו מלשון הרמב"ם בחבורו פרק ד' מהלכות סנהדרין. ויראה לי הטעם לפי שאפשר לדחות הראיה שכתב שהרי ייעד הש"י ג"כ (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא ולשתי הדעות שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים. הנה ביאתו קודם ביאת המשיח והרי הוא סמוך בלי ספק ויכול לסמוך בצרוף שנים אע"פ שאינם סמוכים וכ"כ הרמב"ם עצמו שם בהלכות סנהדרין הרי לא היה בארץ ישראל אלא סמוך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד. אי זה אחר זה. ואחר כך יעשה הוא והשבעים. ב"ד הגדול. ויסמכו בתי דינים אחרים. ע"כ. ושוב מצאתי קרוב לזה בתשובה לר"ל בן חביב נדפסת בסוף תשובותיו והאריך מאד ע"ש:
עיקר תוספות יום טוב
כביכול. נאמר בהקב"ה כאדם שיכול להאמר בו כן. רש"י. ונמצא כ"ב משמשים ביחד בתחילת התיבה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. תשבי. ועתוי"ט: