צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃
מלבי"ם באור המילות
באמת במשפט ובצדקה, שם אמת בא גם על דברים העיונים, כמ"ש ראש דברך אמת, תורת אמת ומשפט וצדקה מובדלים, משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום, והתבאר (ישעיה א' כ"ז) :
מלבי"ם באור המילות
בצדקה. גדר צדקה הוא צדקת המעשים בין אדם למקום (ישעיה א' ובכ"מ):
מערכת היידענהיים
לפרש הלשון בארעא דמצרים ולא אמר כד נפקו ממצרים. שמעתי מאא"ז הגאון מו"ה א"נ הערץ שייער זצ"ל להמשיך כל הפסקא, דאיתא בזה"ק בפסוק אל תלחם לחם רע עין, באחי יוסף הכתוב מדבר בשביל שנהגו מסעודת יוסף הצדיק במצרים והמצריים היו רעי עין ע"כ נענשו שהיו בגלות מצרים והנה לחם רע עין נקרא לחם עני לזאת מרמז כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא ר"ל השבטים בארעא דמצרים בסעודת יוסף וזאת היתה הגרם שהמצרים ג"כ האכילונו לחם עוני וגם היום עדיין אנו אוכלים לחם עוני לזכרון זאת אבל באמת אנו צריכים לתקן מה שחטאו אבותינו. ואנו מראין בזה שאנחנו אינם נוהגין מדת רע עין. כי טבע הרע עין כשמסרב עני לסעוד אצלו מראה לעני שרוצה ליאכל עמו ואמור לו פעם אחד אכול עמי וטבע העני לסרב עצמו בפעם ראשון ואז הרע עין אינו מפציר ממנו עוד הפעם כי ירא פן באמת יאכול אצלו והוא צר עין לכן ירף ממנו ולבו שמח כשמעו מהעני שאינו רוצה וזהו גניבת דעת ומדת רע עין, לא כן מדת ישראל רחמנים בני רחמנים אנו מסרבין העני בטוב לב וכשהעני מסרהב בפעם ראשון אזי מפציר לו עוד הפעם עדק שהעני יאכל עמו ע"כ גם אנו אומרים בכפל לשון כל דכפין וכל דצריך שאנחנו מסרבין את העני בלב טוב ובשמחה לא כדמת רע עין. ובזכות זה אף אם השתא הכא נזכה לשנה הבאה בירושלים בארעא דישראל בזכות הצדקה שאנחנו עושים בשמחה ובתמים כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביו בצדקה דפח"ח. ומהאי טעמא נראה לי תקנו הך פסקא בבבל ומתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני וכ' ומסיים בשבח לשנה הבאה בני חורין: