פרשנות מצטטת על ישעיהו ה:יד

כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ וְגוֹ׳. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים: ״תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם״, לְפִי שֶׁצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת כוּ׳, וְכֵן יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לְכָךְ אָמַר: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ״ לַיָּחִיד, ״תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן״, כִּי שְׁמִירַת הַיָּחִיד דּוֹמָה כְּאִלּוּ רַבִּים שָׁמְרוּ הַמִּצְווֹת וְיַגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת לְכֻלָּם. וְנָקַט ״הַמִּצְוָה״ בִּלְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁמִירַת מִצְוָה אַחַת כְּתִקּוּנָהּ גּוֹרֶמֶת ״לְמַעַן תִּחְיוּן״, כְּדַעַת רַבִּי יְהוּדָה בְּסַנְהֶדְרִין (קיא) שֶׁדָּרַש פָּסוּק ״וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״ (ישעיה ה יד), לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד, הָא אִם שָׁמַר אֲפִלּוּ רַק חֹק אֶחָד נִצּוֹל מִגֵּיהִנָּם, לְפִי שֶׁהַמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, כַּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (טו לח).

וכבר מצאנו פלוגתא כזאת בדברי חז"ל (סנהדרין קיא, א): "ופערה פיה לבלי חוק – ריש לקיש אמר: מי שלא קיים אפילו חוק אחד יורד לגיהנם, ורבי יוחנן אמר: מי שמשייר אפילו חוק אחד". מבואר, שלדעת ריש לקיש, תנאי שלימותו הוא קיום כל התורה מבלי שיור, ולדעת רבי יוחנן די בחוק אחד, כי השלימות תלוי שיעשה כל מה שיוכל במשך ימי חייו.

מלבד זה, תחת שבתחילה ייחס אליו חטא קל, שלא עבד מאהבה, עתה החזיקו לרשע גמור, אחר שפער פיו לכפור בכל פינות האמונה, ונראה מתוך דבריו שלא דיבר כן מתוך ייסוריו שאין אדם נשפט על צערו, כי ממה שהדברים מסודרים בפיו, וממה שהציע שיטתו בלשון לימודים, מבואר שחשב וסידר דברים אלה זה ימים רבים, בעוד היה בשלוותו (ב ז).

פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה):