עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־יְהוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
רש"י
אשחה בכל לילה מטתי. לשון סחי ומאוס (איכ' ג) והיתה נבלתם כסוחה (ישעיהו ה׳:כ״ה) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות (שם כה) ועם מי שחו (יחזקאל מז):
אבן עזרא
ויחרד כל ההר מאד. הפך המנהג, כי ההרים לא ימושו רק על דרך משל אמר, וירגזו ההרים (ישעי' ה כה):
שד"ל
אל תרגזו בדרך: ל' רגז בלה"ק עיקר ענינו נענוע ורעדה (רשב"ם), כמו ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י"ח ח'), ירגזון יריעות (חבקוק ג' ו'), וירגזו ההרים (ישעיה ה' כ"ה), והושאל על שאול והמית הנפש לכל סבה שיהיה, כמו ורגזו וחלו מפניך (דברים ב' כ"ה) ופחדו ורגזו (ירמיה ל"ג ט'), לב רגז (דברים כ"ח ס"ה) שהם על חרדת הפחד; מעצבך ומרגזך (ישעיה י"ד ג'), וירגז המלך (ש"ב י"ט א') שהם על חרדת העצבון; למרגיזי אל (איוב י"ב ו'), ברגז רחם תזכר (חבקוק ג' א') שהם על החמה והחרון. ובל' ארמית נאמר תמיד על החמה והחרון. וכאן הנכון כפירוש רש"י שלא יריבו זה עם זה על דבר מכירתו, וכדברי ר' יונה (הביאו רד"ק) אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי לאמר זה לחברו אתה גרמת מכירתו, וכן היא ג"כ דעת הרלב"ג.