וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃ (פ)
רד"ק
וירא אלהים, ראה כדעתו ובחכמתו כי טוב יהיה האור לנמצאות השפלות, ואע״פ שהחשך גם כן טוב להם כמו שהראנו, החשך אינו דבר שיאמר עליו טוב כי הסרת האור הוא החשך, והחשך כבר היה והאור התחדש עליו, וראוי לומר עליו טוב גם טובתו גלויה ולא כן החשך, כי הגלוי ממנו רע, ואמר על האור (קהלת י״א) ומתוק האור וטוב לעינים, ואמר בהפכו על החשך ככמה מקומות כמו שאמר (ישעיהו ה׳:ל׳) ונבט לארץ והנה חשך, ואמר (קהלת ו' ל) כי בהבל בא ובחשך ילך, וכל מקום זוכר החשך לרע כי רעתו גלויה וטובתו נסתרת, וכן כל כי טוב שנאמר בששת ימי בראשית הוא טוב אין בו רע. וטעם ויבדל אחר וירא כיון שראה שהאור טוב ראה שלא יקרא בשם אחד כי זה הפך זה, להבדילם בשמית, לפיכך כתוב אחריו ויקרא לומר שההבדלה שאמר אינה אלא בקריאת שמית ולא יתכן לפרש ויבדל אלא בקריאת השמות כי לא יאמר הבדל אלא בין דבר לדבר והחשך אינו דבר כי בהעדר האור נשאר החשך ואיך יאמר ביניהם הבדל כי הענין כולו על האור בין ישנו לאינו, לפיכך אמר ויבדל אלהים ולא אמר ויבדל האור או ויבדל סתם שיהיה משמעותו שהאור הוא המבדיל, כמו שאמר ברקיע, אלא ויבדל אלהים, כי הוא הבדיל ביניהם בקריאת השמות כמו שאמר אחר ויבדל ויקרא, ומה שאמר ולהבדיל בין האור ובין החשך שניהם דבר אחד, כי ביום המאור הגדול ובלילה המאור הקטן והכוכבים אבל הוא חשך כנגד אור היום אבל באלה שלשת ימים היה הלילה חשך גמור.
מלבי"ם באור המילות
כאור. היו"ד נעלמת כמו כיאור, ושם יאור משתתף עם אור שבא על הגשם כמ"ש (ישעיה ה' ל') ע"ש שיורד מן האויר: