פרשנות מצטטת על ישעיהו ח:ו

למען נראה וכו'. דמן הוא דקיימא שמ"ש למען נראה פי' נראה מי נוצח אני או הוא עי' ב"ר פרשה ה' סימן י"ג נראה מי נוצח ושם נסמן לכמה מקומות ולפי דרשה זו פסוקים של ישעיה ה' לכן גלה וגו' האומרים ימהר וגו' כאלו היה מקומם בישעיה ג' יען כי גבהו ע"פ מדה ל"ב שאחר תיבת יען שייך תיבת לכן כמ"ש ישעיה ח' יען כי מאס וגו' ולכן וגו' ושם כ"ט יען כי נגש וגו' לכן הנני וגו' וכן כאן יען כי גבהו וגו' לכן גלה וגו' ואנו ואבלו וגו' ואח"כ פסוק ושפח ה' קדקוד בנות ציון אחר שהתעולל בהן והניחן שנגמר מחשבתן הסכלה וישבו עם השרים בקרון אז הראה להם השי"ת ידו החזקה לנצח ופרע להם מדה כנגד מדה שהם גבהו ראשן למעלה כנ"ל ע"כ שפח קדקדן אם בצרעת וספחת שבראש וזה וספח ע"פ גז"ש ואם בכנים הרבה ודרש וספח שכתוב בשי"ן מלשון משפחה ע"פ מדת ממעל ואיזה משפחה של קללה שייך בראש ע"כ דורש על משפחת קללה של כינים: ורחב"א דורש ושפח מלשון שפחה ע"פ מדת ממעל ומנגד שהם דמו להיות שרות נגד רצון ה' יתברך ע"כ נעשו שפחות משועבדים ומ"ש שמר משפחותיהם דורש ושפח נוטריקון שמר משפחות שמ"ש בנות ציון מיותר שהיה די שיאמר ושפח ה' קדקדן שבהן מדבר אלא אמר מלתא בטעמא למה שפח קדקדן אם בצרעת אם בכנים על שהן בנות ציון שלא יאבדו ממשפחתן הלקן באופן שירחקו מהן:

כמן גד יון לשילוח. מקום בירושלים שהעמידו בו מלכי יוונים עבודה זרה, והיה אותו מקום רחוק מן השילוח שיעור שתי טבילות ושני סיפוגים. כמגד יון, לשון העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א). שילוח, שם הנהר, כדכתיב (שם ח) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח:

ויצו את הראשון לאמר וגו' גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים אחרי העדרים לאמר חלק יעקב מחנה שלו על ג' חלקים וברביעי אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים אם על גליות כמשרז"ל על והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה הם שלשה גליות ראשו מגיע והאבן גדולה ע"פ הבאר גלות אדום ונאספו שמה כל העדרים שמכתבת טרוניא מכל האומות לכן נגד גלות אדום אמר את כל ההולכים אחרי העדרים ואם על מחנה אלקים שהולכת עם האדם שסודו ארגמן מיכאל מימין גבריאל משמאל אוריאל מלפניו כנגד ג' שעליהם אמר במזמור (תהלים ג) מה רבו צרי ואתה י"י מג"ן בעדי "מיכאל "גבריאל "נוריאל שלקח ג' אבנים מראשותיו ונעשו אבן א' הן הן שלשה עדרי צאן הרובצים על הבאר והאבן גדולה ע"פ הבאר הוא רפאל עז"א גם את כל ההולכים אחרי העדרים ומאחורי רפאל. גם סוד ד' חיות הנושאת הכסא כמבואר ג"כ והנה באר בשדה על סוד עולם הכסא והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה פני ארי' פני נשר פני שור וכנגד פני אדם אמר והאבן גדולה ע"פ הבאר פני אדם דכליל כולהו פנים וז"ס ונאספו שמ"ה כל העדרים ר"ל ש' מן שמה כליל תלת אנפין דחיוון מ"ה מן שמה הוא פני אדם. לכן גם כאן אמר נגד ג' חיות הקודש ויצו את הראשון את השני את השלישי ונגד פני אדם אמר גם את ההולכים אחרי העדרים שהם פני אדם לכן אמר ארבעה פעמים פנים בפסוק אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני אחרי כן אראה פניו אולי ישא פני לקבל ד' אנפין אלו. ואם על סדר התפלות מדבר דאיתא בזוהר ע"ס משה פר ויצא ש' תלת אנפין שחרית מנחה ערבית מ"ה פני אדם בתפלת שבת שאז ישמח משה במתנת חלקו וז"ס לדעתי (שם לג) מ"מכון "שבתו ה"שגיח קרי בי' שבתו שמשה חל"ק ממתנ"ת חלק"ו בכל שבת ושבת לכן "מנחה "היא "שלוחה לאדוני לעש"ו ר"ל ר"ת מש"ה וסידר מ"ה מתחלה שהוא פני אדם אח"כ תלת חיווין ארי' נשר שור ז"ש שם שלשה עדרי צאן רובצים שלשה תפלות של חול אבל בשבת פני אדם והאבן גדולה ונאספו שמ"ה כל העדרים לכן אמר נם את הראשון שני שלישי על ג' תפלות של חול ועל תפלת שבת אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים ונרמז ג"כ בפסוק אכפרה פניו במנחה תפלת מנחה ההולכת לפני אמר על עצמו שתקן תפלת ערבית אתרי כן אראה פניו שחרית (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא יראה בהר ד' יראה כי תמן פני פרי' וכן יצחק א' נגד תפלת שחרית ראה ריח בני ונגד מנחה כריח השדה(שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כז) אשר ברכו ד' נגד ערבית שאמר יעקב אכן יש ד' במקום הזה כי בתפלת שחרית (תהלים נ) אל במנחה (שם) אלקים ובערבית (שם) ה' ועל תפלת שבת תמן פני אדם שהוא דיוקנא דיעקב אמר אולי ישא פני מדבר בעדו שהוא כליל תפארת בראשו נתת או על ג' הפלות אמר ראשון שני שלישי ועל ק"ש שעל המטה שצריך לאחוז (שם קמט) חרב פיפיות בידם אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים שהם אחוריים מסיטרא דדינא שצריך לסלק אותם ז"ש ויקח מן הבא בידו שחרב פיפיות בידו ואותו הכח שנתן לו אביו (בראשית כז) על חרבך תחיה והידים ידי עשו וכמ"ש מתחלה כ"ה תאמרון לאדוני לעשו על כ"ה אתוון דיחודא שמבטלין ק"ש מחנות שלו עם ק"ש וכנגד זה א' ד"פ פנים ועל ק"ש אמר אולי נגד ד' אותיות השם ולפי שג' אותיו' הם עיקר השם אמר ראשון שני שלישי אבל הה' אחרונה היא מערת המכפלה לכן א' גם את כל ההולכים אחרי העדרים. גם לפי שג' קושרי כתרים הם מג' עולמות לא א' רק ראשון שני שלישי. גם את כל ההולכים הם אחוריים מסיטרא דדינא שהוא אבן גדולה ע"פ הבאר וכן דרך התפלות לילך בדרך ד' עולמות אבי"ע ולפי שעיקר מדורין בישין הם בעולם עשיה א' נגד עולם העשויה גם כל ההולכים אחרי העדרים. א לקמן בפסוק יעבור נא אדוני לפני עבדו שרמז לעשו שהוא קבל על עצמו המלכיות ז"ש ואני אתנהלה לאטי נגד בבל (ישעי' ח) יען מאם העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט לרגל המלאכה מדי שנתן המן עשרה אלפים ע"י עושי מלאכה ולרגל הילדים יון פרחי כהונה בני חשמונאי רובי קשת ר"ל יון שנרמז כח בקשת הם גואלים ע"י רובי הקטנים הכהנים עד אשר אבא אל אדוני שעירה אדום. הן הן תלת גוליירין אין דורשין בעריות בשלשה משחית אף חמה שלשה עדרי צאן רובצים על הבאר (משלי כג) צרה נכריה והאבן גדולה ע"פ הבאר עון דא סמאל (ישעי' ה) הוי מושכי ה"עון דא דכורא בגי' סמא"ל הן כל ארבע מאות איש עמו דווקא ד' כתות עמו כל אחת כלולה ממאה לכן ויצו את הראשון שני שלישי תלת גוליירין מתגרין ואח"כ את כל ההולכים אחר העדרים. או שענין יעקב לקשר ד' אתוון שהן הן ד' עולמות ואני אתנהלה לאטי דא עולם אצילות בחשאי תמן י' של שם לרגל המלאכה דא עולם הבריאה המן ד' חיות הנקראין רגלי המרכבה ה' מן שם בן ד' שבה נבראו כל מלאכת שמים וארץ אלקים שבבראשית אימא עילאה מקנן בכורסיא ולרגל הילדים הן הן תרין עלמין עשייה יצירה תמן מ' ס' שבלוחות מטטרון וסנדלפון עד אשר אבא אל אדוני שעירה תמן דרגין דעשו שעיר ויעקב נסע סכתה לקשר קשרא דמהמנותי' רזא דתרין שמהן ויהי בשלום סוכ"ה ויבא יעקב שלם. לרגל המלאכה זה מדי שנתקן רגל מן המרכבה ולרגל הילדים זה יון שנתקן ג"כ רגל כי חנוכה ה בנצח ופורים בהוד לכן במזמור ע"ה הודינו לך אלקים ודינו על חנוכה ופורים כי אקח מועד כי שני מועדים אלו באו לישראל (איוב יב) נכון למועד"י רג"ל שיתקן בזה מועד רגל:

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת. עַל אֲשֶׁר תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מַלְכוּת דָּוִד אֲשֶׁר הוֹרִישׁ אֶתְכֶם גַּת כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יח) ״וַיִּקַּח דָּוִד אֶת גַּת מִיַּד פְּלִשְׁתִּים״, וְאַתֶּם מוֹאֲסִים בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח) ״יַעַן אֲשֶׁר מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ וְגוֹמֵר״, לְפִיכָךְ בָּתֵּי אַכְזִיב שֶׁהָיְתָה מֵאֶרֶץ יְהוּדָה וְנִמְשְׁכוּ אַחַר פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, סוֹפָן לִהְיוֹת לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּהָרֵג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וְיִכְזְבוּ הַנִּסְמָכִים עָלָיו. וּבִימֵי אָחָז נִתְנַבֵּאת נְבוּאָה זוֹ:

לאטי. לְאַט שֶׁלִּי, לְשׁוֹן נַחַת, הַהוֹלְכִים לְאַט, לְאַט לִי לַנַּעַר (שמואל ב י"ח). לְאִטִּי הַלָּמֶ"ד מִן הַיְסוֹד, וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת – אֶתְנַהֵל נַחַת שֶׁלִּי: