פרשנות מצטטת על ישעיהו ט:ז

או יאמר וישלח יעקב מלאכים אלו שילכו לפניו (שם פה) צדק לפניו יהלך בשעת מיתה שכתוב למעלה מזה ויעקב הלך לדרכו שהוא על כל א' מישראל שנקראת הנשמה בזוהר ע"ש יעקב כי (שם כד) מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא תחת כסא הכבוד לכן נקרא יעקב כסא הכבוד כמ"ש בזוהר פ' וירא ע"פ (שמואל א ב) כסא כבוד ינחילם זה יעקב וכן הכתו' או' ויצא יעקב מבא' שבע על שבע ברכאין שבירך הקב"ה לנשמה כמ"ש בזוהר ע"פ (בראשית יב) לך לך מארצך וילך חרנה לזה העולם ודרך ג' עולמות הולכת הנשמה בי"ע לכן אמר ג"פ במקו' ובזה העול' היא סלם מוצב ארצה ועיקר שרשה למעלה כמ"ש בזוהר ע"פ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו שהוא למעלה ומכל מצוה נברא מלאך ז"ש מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי מן עבירה נברא קטיגור ז"ש ויעקב הלך לדרכו כדרך כל הארץ אזי ויפגעו בו ב' סטרין אלין מלאכי אלהים מכל מצוה מליץ יושר ומן עבירה קיטרוג ז"ש וישלח יעקב בזה העולם שלוחיןמלאכים ממש הן הן שלוחיו הן הן עדיו לקבל ס"א ארצה שעיר שדה אדום. והכין עצמו לשלשה דברים שיהיה שלם בממונו בגופו ובתורתו לקבל ג' גוליירין בישין דיליה דתחות עשו הן הן ג' מחנות שחלק יעקב. וז"ש הצילני נא מיד אחי עתה בזה העולם וכל מה שאני עושה עתה בזה העולם הצילני ג"כ מיד עשו ר"ל גוליירין דיליה הממונים על יציאת הנפש הן ג' כתות של מלאכי חבלה הנרמזין (תהלים קטז) א"פפוני ח"בלי מ"ות "אף "חמה "משחית ואנו מתפללין מארבעתן והוא רחום עון משחית אף חמה הם בגי' אלף ח"י ז"ש הצילני נא מיד אח"י נרמזו ד' כוחות הטומאה שאמר עליהם יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה אבל יעקב השיב לעשו יעבור נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאט"י רמז על יחוד תרין שמהן מדת יום מדת לילה שהוא בגי' אלף י"ט ז"ש לאט"י כי זה חלקו מכל עמלו לקשר מדת יום בלילה מדת לילה ביום לרגל המלאכה (איוב ה) כי אדם לעמל זה יולד (משלי יו) כל פעל י"י למענהו מלשון עדו"ת ולרגל הילדים הן תרין כרובים מלעילא (דברים יט) ע"פ שנים עדים אלו יקום דבר אין דבר אלא עולם כד"א (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו. מזמור (שם קכד) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל סבא על לבן שאמר לולי אלקי אבי אלקי אברהם (שם) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם על עשו אדם רע נגד לבן אמר (שם) אזי חיים בלעונו לפי שלבן הלך ונעשה מלך ראשון באדום בלע בן בעור שהוא גלגולו של לבן ושם עירו דין הבה נתחכמה ז"ש אזי חיים בלעונו על שם בלע בחרות אפם בנו כשרדף אחר יעקב שאמר לו הקב"ה השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וכשראה שלא יכול לו אזי מים שטפונו שנתן עצה (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ובפעם שלישי (תהלים קכד) אזי עבר על נפשינו המים הזידונים שנתן אח"כ עצה בשיטים על זנות כי שם נחל שמגדל זנות שירפא אותם הקב"ה לע"ל (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם רשע יראה וכעס שיניו דרשו על בלק ובלעם (שם) נפשינו כציפור נמלטה על בלק בן צפור (שם) מפח יוקשים כי אתחברותא דבלק ובלעם בזוהר הוא אתחברותא דסמאל וסייעתו ברקיע גם נתחכם עם סוד שנעץ בתהומא אלף ות"ק אמין וכמעט ששטף כל העולם בימי דוד ז"ש אזי מים שטפונו וכשזרק דוד שם אחספא ברוך י"י שלא נתננו טרף הפח נשבר צרור של חרם שצעק אל תגע בי והיה שם המפורש עליו ז"ש (שם) עזרנו בשם ה'. (ישעי' ט) דבר שלח י"י ביעקב ונפל בישראל כל מה שעשה יעקב אבינו בביתו של לבן בשבילנו בשביל דורות הבאים וכן כל מה שעשה עם עשו הכל בשבילנו הוא. לולי י"י תהיה לנו יאמר נא ישראל שהראה הקב"ה לו והנה ה' נצב עליו וכמ"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה אף שראה מלאכי אלקים עולים תרין ויורדים תרין שהם ד' מלכיות כדאיתא בפ' ר"א הראה לו הקב"ה כי בכל גלות יהיה אות אחת משמו ית' עמהם בגלות בגלות בבל י' של שם מדי ה' יון ו' באדום ה' אחרונה לולי י"י שהיה לנו י"י צבאות עמנו בקום עלינו אדם רע בליעל וחשב ד' מלכיות זה אחר זה נגד גלות בבל אזי חיים בלעונו. נגד מדי אזי מים שטפונו. נגד יון נחל עבר על נפשנו כי גזרו גזירות על המצות עד הנפש יגיע וכן במזמור (תהלים יג) עד אנה ה' נגד יון עד אנה אשית עצות בנפשי נגד אדום אמר אזי עבר על נפשנו המים הזידונים כי מלכות הרשעה נקראים זדונים ברוך י"י שלא נתננו טרף לשניהם זאב בין שבעים זאבים (בראשית מט) בנימין זאב יטרוף ר"ל מרדכי שבא מבנימין הוא יטרף זאב שהוא נגד מדי שנקרא זאב ערבות ולפי שיש לעשו תלת גוליירין נגד אף אמר אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו הוא העיקר אף לא הביאה אסתר נגד חמה אמר אזי מים שטפונו נחלה עבר על נפשינו (שמות יד) והמים להם חמה כשהמים הולכים בשטף אזי מעלה חמה לכן נקרא (הושע י) כקצף על פני המים כי כשהמים רוגשין מעלים קצף וחמה נגד משחית א' אזי עבר על נפשינו (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה מים זדונים אח הוא לבעל המשחית ולפי שבג' מקומות כמעט שכנה דומה נפשו של יעקב מפני עשו אחיו הא' כשלקח הברכות שאמרה רבקה מתנחם עליך להרגך עד תשוב חמת אחיך ז"ש אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אח"כ כששלח אליפז בנו ולקח כל אשר לו אזי מים שטפונו. נגד פעם שלישי שנעל חמי טבריה לפני יעקב אזי עבר על נפשינו המים הזדונים ואח"כ כשבא ונשך ליעקב ונעשו שיניו קהות ברוך י"י ש"לא נ"תננו ט"רף ל"שניהם ר"ת לשט"ן שנתאבק עמו בדרך נפשינו כציפור נמלטה מפ"ח ג' גוליירין בישין משחית אף חמה כי פ' היא אות קשה אבל לולי י"י שהיה לנו שם של י"י בד' גליות כל גלות אות אחת מן שם של הוי"ה (תהלים קיח) יאמר נא ישראל ר"ל מ"ש יעקב הצילני נ"א מיד אחי לא רמז על אותו דור לבד רק על כל ד'גליות התפלל באותו פרק שבמלת נ"א כל ד' גליות גלות בבל נ"בוזר אד"ן נבוכד נצ"ר אחשורוש על גלות יו"ן נקנו"ר אנטיוכס א"דום נ"ירון א"ספינוס ז"ש יאמר נא ישראל ר"ל בעת שאמר ישראל סבא נא וזה רמז על כל ד' גליות. שייך לפ' תולדות בזה המזמור כשבא יעקב ליקח הברכות איך היה יכול לומר לאביו אנכי עשו בכורך הלא הוא אינו בכור (מיכה ז) ותתן אמת ליעקב וכמ"ש בזוהר שאז צעק יעקב (תהלים קכ) אל י"י בצרתה לי קראתי ויענני אמר בצרתה ולא אמר בצרה כי צרה זו למדה לו רבקה אמו לכן אמר בלשון נקבה בצרתה לי אע"פ שקבלה רבקה על עצמה הקללות כמ"ש עלי קללתך בני מ"מ אמר יעקב הלא צרת אמי שיהיה לה הוא לי ג"כ כי בצרתה לי צר לכן קראתי ויענני ומה היא העניה י"י הצילה נפשימשפת שקר איך להנצל שלא יוציא מפיו שפת שקר כי יעקב אמתי הוא אבל עתה שמכר לו עשו הבכורה יפה אמר אנכי אחר המכירה בכורתי ז"ש רבקה עתה בני עבור מה שתעשה עתה ברכה למדו אותך שם ועבר ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים ר"ל עבור זה הדבר שעשה עתה בלקיחות ברכות עקב אותי פעמיים את בכורתי לקח מתחלה ועתה לקח את ברכתי אמר גם כן מלת ועתה כמו שאמרה רבקה ועתה בני שמע בקולי זה שכתוב ה"קול ק"ול יעקב ב' קולות הא' לרבותיו והב' לאמו כל זה עבור ליקח הוא הידים ידי עשו ויקח את כל ארצו מידו מרשותו. גם כשהרגיש עשו שכל החרדה זו לתקן אכילת עץ הדעת לכן הוצרך יעקב ב' פעמים לרמות את עשו בענין אכילה ז"ש ויעקבני זה ר"ל בענין אכילה פעמיים את בכורתי לקח ע"י אכילה ועתה לקח ברכה ע"י אכילה הכי קרא שמו הקב"ה קראו כן והסכים בכורסיא דילי' להוציא עולם מן קללות ואמר בזוהר שרקק כלפי מעלה ועביד הכי. גם אפשר לומר כי שני ענינים שרימה יעקב לעשו האחד ע"י רביו והשני ע"י אמו לבטל שני כוחות של עשו דכר ונוקבי' דרך אנשים לנגר אנשים הכי למדו לבטל כח סמא"ל עם לחם ר"ע ע"ין לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך שהוא א' מז' שמהן דיליה האכילהו לחם ונזיד עדשים שהוא מאכל אכל מלאך המות ז"ש עשו הנה אנכי הולך למות כי (תהלים מט) זה דרכם כסל למו מלאכו היא שטן הוא מלאך המות ועתה באה רבקה לבטל כח נחש אשת זנונים שהיא נוקבי' ז"ש ועתה בני שמע בקולי ר"ל רמזה במלת ועתה על חיילותי' של לילית שהם כמנין ועת"ה לילית רוכבת על ת"פ מחנות כמנין לילית בגי' בזה שתשמע בקולי תבטל כוחותי' של לילית עם משיריותי' ז"ש לך נ"א אל הצאן וקח לי משם תיבת נ"א היא מיותרת אבל רמזה קה תיב"ת נ"א ותצרף לרבק"ה הרי בגי' נח"ש כי רבקה עולה חשבונה ש"ז עם נ"א הרי נח"ש ז"ש לך נא אל הצאן וקח לי משם ר"ל כשתקח לי לשמי עם תיבת נ"א הרי תבטל כח נחש ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב הוא לא היה ראוי להקרא רק עקב ע"ש ידו אוחזת בעקב אבל נקרא יעקב ויעקבני זה פעמים ר"ל ב"פ יעק"ב בגי' השט"ן גם יעק"ב בגי' סמא"ל אדו"ם בזה השם מבטל הוא כח סמאל למעלה ואדום למטה את בכורתי לקח ר"ל מה שלקח את בכורתי מזה הטעם לבטל כח סמאל ועתה לקח את ברכתי ר"ל מה שיקח, את ברכתי הוא מטעם לבטל כח לילית וחיילותי' שהם מנין ועת"ה תפ"א מחנות מזה הטעם שכח יעקב הקערה שהביא לאביו לאכול בו מטעמים ואותה הקערה הכיר עשו שהיה נותן לו יעקב נזיד עדשים בו ועל זה צווח עשו ויעקבני זה פעמיים ר"ל באותה קערה רימה שתי פעמים והראה באצבע על הקערה זה ה הוא הדבר שרימה אותי מתחלה ולקח בכורתי ועתה בזה הדבר לקח ברכתי. והענין כי הם מהפכין הקערה על פיה כמ"ש בפ' ר"א הגדול (איוב לט) כעת במרום תמריא תשחק לסו"ס ולרכבו לפי שהם מהפכין הקערה להפך דברי אלקים חיים לכן אמר יעקב ליצחק קום נא שבה ואכלה מצדי בעבור תברכני נפש"ך לפי שיש בו נפש חוה שהביאה קללות לעולם ועתה תברכני נפשך דייקא ובמלת שב"ה נרמזה לילית חייבתא כמ"ש ותפול שב"א ותקחם ומתרגמין לילית חייבתא ואל תתמה מלת שב"ה בה' שכן אמר לבן ליעקב טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר שהוא סוד אל אחר שב"ה עמדי על נוקבי'. בתיקונים. לכן כשאכל יצחק מצידו תקן נ"א שב"ה "נפש "אדם (משלי כ) "נר "אלקים "נשמת "אדם במה שקלקל עם ק"ל שנים בלילית עם רוחין שדין ויבא לו יין לפי שסחטה חוה ענבים:

ודע והבן כי שבעת ימי בראשית אלה מבארים לנו מה שעבר ורומזים לנו על העתיד, והנה הם כנגד שיתא אלפי שני וחד חריב, ודרשו רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר (תהילים צ׳:ד׳) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, ודבר ברור הוא שבכל יום ויום מששת ימי בראשית אלה הוא רומז לדברים העתידין להיות בעולם באותו האלף שכנגד היום, יום ראשון נברא בו האור העליון כנגדו האלף הראשון שנברא בו אדם הראשון שהיה אורו של עולם, וממה שתמצא ביום ראשון ה' פעמים אור וג' פעמים חשך תוכל להבין כי באלף הראשון גברו סימני האורה והטוב והשלוה על סימני החשך והרע, יום שני כנגדו האלף השני שבו היה המבול וע"כ לא נאמר בו כי טוב כי אין להזכיר טובה בחורבן העולם, ולפי שלא היו הנבראים הווים וקיימים עד שבא מעשה ה' הגדול והוא המבול ע"כ לא הזכיר ויהי כן אלא אחר ויעש, ועל הטעם הזה אמרו רבותינו ז"ל אין מתחילין בב' כלומר ביום שני לפי שאין ראוי להתחיל במלאכה ביום שאבד הקב"ה את עולמו במבול, ואם תחשוב כי מנעו התחלת המלאכות ביום ב' מפני שמושי הרקיע שהם רעים ומזיקים, זה אינו שהרי ליל שני שולט עליו צדק ויום שני שולט עליו לבנה ושניהם הם כוכבי האור והיושר וראוי להתחיל בהם כל מעשה ואיך יתכן שמנעו החכמים התחלת המלאכות ביום שמשמשין ושולטים עליו צדק ולבנה, יום שלישי כנגד האלף השלישי ונזכר בו שני פעמים כי טוב האחד על יום שני על בטול גזרת המבול והשני על התורה הנקראת טוב העתידה להנתן באלף השלישי הוא אלפים תמ"ח, וכשם שנתן הקב"ה רשות לארץ להוציא גדוליה ולא נראו אלא עמדו על פתח הקרקע עד שבא אדם שהוא עיקר העולם, כן באלף השלישי היו פרין ורבין כענין שכתוב (שמות א׳:ז׳) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו', ולא נראית לבני העולם קדושתן ומעלתם עד שבאה התורה שהיא עקרו וקיומו של עולם, יום רביעי כנגד אלף הרביעי שבו היתה המלכות והשלוה לישראל והמעלה הגדולה, ובאותו זמן היתה החכמה לישראל רחבה מני ים וזהו שכתוב יהי מאורות, את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום זו תורה שבכתב ואת המאור הקטן לממשלת הלילה זו תורה שבעל פה, ואת הכוכבים הם ברייתות ותוספתות ומכילתות והגדות שמחוברות עם התורה שבעל פה כי כן הכוכבים נמנים עם המאור הקטן, יום חמישי כנגדו אלף החמישי שבו היינו שרויין בגלות בין העו"ג שהן נמשלות לנפש חיה הרומשת, וכולו מתחלתו ועד סופו היה לנו בו גלות, וע"כ לא נאמר ביום חמישי ויהי כן לפי שאין גלותנו לעולם אבל אחריתנו לגאולה ואימתי ביום ששי שיבא משיח שהזכיר כנגדו נעשה אדם, יום ששי כנגד האלף הששי שיש לנו היום חמשים ואחת שנה, וכשם שהזכיר בתחלת יום ששי תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, כן באלף הששי בתחלתו יש לנו בו גלות ואנו משועבדים בו תחת יד האומות, והנה הבהמות והחיות נבראו קודם זריחת השמש שהוא זמן ממשלתם כענין שכתוב (תהילים ק״ד:כ״ב) תזרח השמש יאספון וגו' ובזרוח השמש נברא האדם שהוא זמן ממשלתו כמו שכתוב (תהלים שם) יצא אדם לפעלו וכשם שבא אדם לבקרו של יום ששי זהו שאמר נעשה אדם כך יבא המשיח לבקרו של אלף הששי אחר עשירית האלף כשיעור נץ החמה ליום וזהו משיח בן דוד שכתוב בו (תהלים פט לז) וכסאו כשמש נגדי, והוא הנעשה בצלם אלהים כענין שכתוב (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה, ויהיה זה לזמן קי"ח שנה אחר האלף החמישי להשלים חזון דניאל שאמר (דניאל יב) ימים אלף מאתים ותשעים וזהו החשבון בכוון, ידוע כי קע"ב שנה אחר חורבן הבית נשלמו ד' אלפים ליצירה תצרף קע"ב עם קי"ח יהיו מאתים ותשעים והוא כוון החשבון, ומ"ש לאחריו (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הם מ"ה שנים אחר קי"ח שאז יהיו כל המלחמות וכל הקנאות עוברות, וע"כ תלה הדבר באשרי כי יש בין גאולת הנדחים וגאולת הנפוצים מ"ה שנים, וכן מצינו בבית שני י"ח שנה בין הפקידה ובין בנין הבית וכן מגאולת מצרים עד שנכנסו לארץ ארבעים שנה ומ"ה שנה אלו אחר קי"ח יבא לך לחשבון קס"ג, והוא החשבון הארוך והרחוק יותר אי אפשר להתרחק בשום פנים מקס"ג ואילך לפי שימי הגאולה לישראל תתל"ז שנים והוא רמז (ישעיה ט ז) לםרב"ה המשרה שחשבונו תתל"ז כי המ"ם סתומה וזהו שכתוב (שיר השירים ז׳:א׳) כמחולת המחנים רמז כי ימי המחול והמלכות לישרא בגאולה העתידה כימי עמידת השלוה והטובה לשעבר, והם ת"י שנה לבית ראשון ות"כ שנים לבית שני וז' שנים שנתעסקו בבנין בית ראשון שגם הם היו ימי שמחה ומחול הרי תתל"ז, והסר מן האלף הששי תתל"ז שהם ימי גאולתנו העתידה, נשארו קס"ג שנה אחר האלף החמישי שיהיו כל ישראל נגאלין ויהיו בו כל המלחמות עוברות ולשלום אין קץ, ואם תצרף קע"ב תשלום ארבעה אלפים עם קס"ג יצא בכוון לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, והנה זה באור עד עדן עדנין ופלג עדן אם תסתכל בו, ונראה שהוא בלא וא"ו אע"פ שמצינו בספרים מדויקים עדן ועדנין בוא"ו לפי שעדן הוא סמוך לעדנין ואינו חשבון, וכשאמר עד עדן עדנין ופלג עדן הם החשבון, ויהיה העדן האחד משיצאו ישראל ממצרים עד שנבנה בית ראשון והם ת"פ שנה שנאמר (מלכים א ו׳:א׳) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית לה', ועדן השני ת"י שנה שעמד הבית בבנינו והם שני עדנים תת"ץ הוסף עליהם חצים שהם תמ"ה יצא לך בכוון אלף שלש מאות ושלשים וחמשה והוא החשבון הזה בעצמו (דניאל יב ז) כי למועד מועדים וחצי כלומר לזמן שני המועדים, וכאשר תחברם ותדע מנינם תחלקם לחצי, וזהו שאמר וחצי ולא אמר וחצי המועד, וכשתוסיף על שני המועדים חצי שניהם עוד תמצא הכל שוה ויהיה פירוש ופלג עדן על עדן ראשון שאינו חשבון לא על עדן משני עדנין, והנני אעירך וארמוז לך בזה כי תמצא כוון החשבון הזה במלת באדונ"י במלוי אותיות, כי אל"ף דל"ת וא"ו נו"ן יו"ד הסר מן הראשים השם יעלו לך שאר האותיות בחשבון עם תוספת הבי"ת אלף שלש מאות שלשים וחמשה, כי לזמן ההוא יתברר אדנות ה' יתברך ותהי המנוחה והשלוה, וכן בענין מנוח השם הזה במלוי שנאמר (שופטים י״ג:ח׳) ויעתר מנוח אל ה' ויאמר בי אדוני, ומה שנרמז במלוי בשם מנוח לרמוז כי בזמן המנוחה יתפרסם אדנותו.

יעקב ישראל. כבר בארתי (ישעיה ט' ז') שכ"מ שבאו נרדפים, יורה שם יעקב על ההמון ושם ישראל על הגדולים, וכן לקמן (י' ט"ז, ל' י') :