וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃
רש"י
וכתיב - בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:
שד"ל
קדוש ישראל. הכוונה אלהי ישראל, מי שישראל מקדישין אותו ועובדים אותו, ודוגמתו פחד יצחק (בראשית ל"א מ"ב). מי שיצחק מפחד ממנו, וכן בלשון חכמים: קשה יראתם (מכילתא שמות י"ד ב'). האליל שהיו המצרים עובדים ויראים. ולפיכך מצאנו מלככם כפל לשון של קדושכם (ישעיהו מ"ג ט"ו). וכאן ישעיה מגדיל ציור חטאתם, באמרו כי מי שהיה משפטם להקדישו ולרוממו הם בהפך נאצוהו ומאסו בו. מליצת קדוש ישראל מצויה מאד בישעיה, ומעט בכל שאר ספרי הקודש, והיא שלשים פעמים בדברי ישעיה (עם והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, י' י"ז, גואל ישראל קדושו, מ"ט ז', אני ה' קדושכם, מ"ג ט"ו, ועם ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל דמלכים ב י"ט כ"ב). ורק שתי פעמים בירמיה (נ' כ"ט ונ"א ה'), ושלש בספר תהלים (ע"א כ"ב, ע"ח מ"א, פ"ט י"ט), וזולת המקומות האלה אין עוד המליצה הזאת בכל המקרא (זולתי בחבקוק א' י"ב הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ושם לא נזכר ישראל, ואולי קדושי חוזר אל הנביא, לא לכל האומה). וכאלו ראה ישעיה שהיו המכחישים עתידים לשלול ממנו חצי נבואותיו, חתם חותמו בכלן, וכתב מליצת קדוש ישראל בחלק השני כמו בחלק הראשון, ויותר גם כן, כי הנה היא י"ב פעמים בראשון וי"ז בשני.
רקנאטי
וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. נכתב יעקוב מלא בוא"ו רמז כי בגאולה יתמלא יעקב מו' קצוות ויקבל תוספת ברכה מה שלא קבל בזמן הגלות שנאמר וישח אדם וישפל איש (ישעיה ב ט') וכתיב העניים והאביונים מבקשים מים ואין (ישעיה מא יז) וכתיב הכפירים שואגים לטרף (תהלים קד כא) וכתיב ויגזר על ימין ורעב (ישעיה ט יט) ואמרו רז"ל מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור על ימין ורעב. והרמז הנה בזכירת האבות לשלשה אבות העליונים ומנאן מלמטה למעלה. והזכיר אחריהן והארץ אזכור רמז לדוד כד"א ברוך מרחם על הארץ וכן אמרו רז"ל ולמה הוא מזכיר זכות הארץ עמהם אמר ר' שמעון משל למלך שהיו לו ג' בנות ומינקת אחת מגדלתן כל זמן שהמלך שואל בשלום בנותיו שואל בשלום המינקת. והרמז לארץ העליונה ויהיה פירוש אזכור מן יי' זכרנו (תהלים קטו יב) וכן פירוש וזכרתי או יהיה פירושו מלשון אזכרה וכן נזכירה דודיך (שה"ש א ד') וזהו ויקנא יי' לארצו (יואל ב׳:י״ח חי') ר"ל קנא בעבור ארצו ובעבורה חמל על עמו כמה דאת אמר למעני למעני אעשה (ישעיה מח יא) ועל כן תקנו עשה למענך והזכיר שני פעמים למעני משום דכתיב ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר (תהלים עח סא):