פרשנות מצטטת על ישעיהו יא:טו

למנצח וכו׳. זה המזמור לא הוזכר שם מחברו ונראה שחובר בזמן יציאת מצרים נבואה על בנין בית המקדש וכתבו דוד בספרו או איפשר שנאמ׳ על הגלות וחברו דוד וספר בו הנפלאות הקדומות להוראה שהאל יכול בכל עת שירצה [להושיע] ואין להתיאש מגאולתו ותשועתו או שגם כן יהיו אותות גדולות בזמן ההוא והוא ענין קריעת י״ס כנבואת והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישע׳ יא טו) והמזמור נמשך יפה לכל אחד מהביאורים.

ואחר כך מספר שבע, ומספר זה הוא כנגד עולם התחתון. ומפני כי עולם הזה הוא עולם הרבוי, והוא הפך העולם העליון, שהוא אחד לגמרי, וכמו שיורה עליו מספר מאה, שהמאה הם כלל אחד. וכך הוא עולם העליון, הוא עולם אין בו פירוד כלל, רק הוא כלל אחד לגמרי, ולכך כנגד זה מספר מאה. והעולם האמצעי שיש בו רבוי מה כמו שפרשנו, לכך כנגד זה מספר עשרים, שהוא שני פעמים עשרה. אבל עולם התחתון הוא עולם הרבוי והפירוד, ולכך יש כנגד זה מספר שבע. ולא תמצא מספר מורה על פירוד וחלוק כמו מספר שבעה, שכל מקום שרוצה להזכיר רבוי חלקים מזכיר שבעה, כמו (דברים כח, ז) "בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", כלומר ברבוי דרכים ינוסו. וכן (משלי כד, טז) "שבע יפול צדיק וקם", כלומר הרבה פעמים יפול, וקם. וכן (ישעיה יא, טו) "הכה אותו והיה לשבעה נחלים", וכן הרבה מאוד.

הכל הבל. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, שבעה הבלים אמר קהלת, כנגד שבעה ימי בראשית ^טור"ל כנגד כל הנבראים בששת ימי בראשית אשר סוף כולם להחרב וכדמפרש, והיינו הבל. , בראשון כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ^טזנמלחו ענין השחתה וכמו (ירמיהו ל״ח:י״ב) בלויי הסחבות והמלחים וכן (שם י"ז) ארץ מלחה ולא תשב, והוא עבר במקום עתיד. בשני – יהי רקיע וכתיב (שם ל"ד) ונגלו כספר השמים ^יזהמשך לשון הכתוב ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים [כי השמים נטויים כאהל ועתה ידמו להם שיהיו נגללים כמו הספר הנגלל] וכל צבאם יבול. וס"ל להדורש הזה דהרקיע הזה אינו השמים שנבראו ביום הראשון אלא בריאה אחרת שמבדיל בין מים למים, והוא רקיע שני שבו המאורות וכל הכוכבים וצבא השמים, ולכן הביא את הפסוק הנזכר שסיומו וכל צבאם יבול. ולאפוקי ממ"ד בירושלמי ברכות פ"א ה"א דמפרש הלשון יהי רקיע יתחזק הרקיע של יום הראשון, עיין לפנינו בתו"ת במקומו. , בשלישי – יקוו המים וכתיב (שם י"א) והחרים ה' את לשון ים מצרים, ברביעי – יהי מאורות וכתיב (שם כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה, בחמישי – ישרצו המים וגו' וכתיב (צפניה א׳:ג׳) אסף עוף השמים, בששי – נעשה אדם וכתיב (שם) אסף אדם ובהמה ובשבת כתיב מחלליה מות יומת ^יחר"ל אע"פ שעל עצמו של יום השבת אי אפשר לקרוא הבל אחרי שהוא יום שכולו קדושה ומנוחה, אפ"ה יש בו הבל מצד אחר שמרובה ענשו על המחללו, ואחרי שאין אדם צדיק אשר לא יחטא הרי נענש קשה בשבילו, וגם זה הבל. וע' במדרש שוח"ט סי' צ"ב בענין זה.
ואמנם עדיין צריך באור לפרש יחס יום השבת לשאר ימי השבוע בענין דרשה זו, כי בעוד דבכל ימי השבוע חשיב הדברים שנבראו בהם וחסרונם בצדם, הנה ביום השבת לא חשיב כל פרט זה, לא הבריאה ולא החסרון. ולכן נראה דהכונה ע"פ מ"ש באגדות פ' בראשית, עד שבאה שבת היה העולם חסר מנוחה ומכיון שבאה שבת באה מנוחה, ועל זה אמר דבשבת כתיב מחלליה מות יומת, ור"ל, אע"פ דמעלה יש ביום השבת שנבראה בו מנוחה, אך כנגד זה חסרונה בצדה, שמי שמאבד המנוחה, והיינו מחלליה, חייב מיתה. ולפי"ז הוי ענין יום השבת בדרשה זו כעין הענינים בשאר ימות השבוע, וכמו שבארנו ודו"ק. .
(מ"ר)