פרשנות מצטטת על ישעיהו יא:יד

היסוד השלישי
שלילת הגשמות ממנו וזה שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החבור והפירוד ואמרו (חגיגה טו.) אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי כלומר לא פירוד ולא עורף והוא חבור והוא עפוי מלשון ועפו בכתף פלשתים כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם ואמר הנביא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש אילו היה גוף [היה] דומה לגופים וכל מה שבא בכתבי הקדש שמתארים אותו בתארי הגופות כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדבור וכיוצא בזה הכל דרך השאלה וכן אמרו ז"ל (ברכות לא:) דברה תורה כלשון בני אדם וכבר דברו החכמים בזה הענין הרבה והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף:

ומה שהזכיר הנה לשיטה זו שכם וסכות וגלעד ד״מ כהזכרת פרט במקום כלל כלומ׳ שירכשו בני עמינו אז כל העיירות וכן הזכיר מן האומות מואב ואדום ופלשת בכוונת כלל האומות ואע״פ שלא יהיה לאותן האומות שם באותו זמן שכבר נתבלבלו ונתערבו זו בזו באותו זמן יודע הכל. או איפשר שרומז על המקומות שהיו אלו האומות שוכנים בהם מאז ומצינו דרך הנבואות תמיד להזכיר פרטי המקומות ופרטי שמות האומות ביעודי הגאולה כאמרו ועפו בכתף פלשתים. אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישע׳ יא יד) וכן הרבה. וזכר מן השבטים מנשה ואפרים ויהודה לפי שמלכות ישר׳ נתיחס ליוסף להיות המלך הראשון בהם משבט אפרים ואמ׳ שבזמן ההוא יהי׳ שבט יהודה מחוקק ר״ל מנהיג הכל וכלם יהיו תחת ממשלתו כאמרו קח לך עץ אחד והיו לאחדים ולא יהיו עוד לשני גוים… ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד (יחזק׳ לז טו-כב) ושאר הפרטים כבר ביארנום במזמור נז ובמזמור ס כמו שכתבנו.

בשפתי נבון חכמה. ההבדל בין חכם ונבון חכמה ובינה, בא בכל הספר, והשפה חיצונית נגד פה ולשון, ומורה על הדבור החיצוני תמיד, בין נגד הפה (כמ"ש ישעיה י"א י"ד, מלאכי ב' ו', תהלות נ"א י"ז, ס"ו י"ד, קמ"א ג', למעלה ד' כ"ד, לקמן י"ג ג', ט"ז כ"ג י"ח ו', כ"ז ב', איוב ט"ו ו'), ובין נגד הלשון (ישעיה נ"ט ג', תהלות ל"ד י"ד, ק"כ ב', לקמן י"ז ד', י"ח ז', ושם כ'), חסר לב, עי' למעלה (ט' ד'):

את הקני. עֶשֶׂר אֻמּוֹת יֵשׁ כָּאן וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה גוֹיִם, וְהַשְּׁלשָׁה אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן, וְהֵם קֵינִי, קְנִזִּי, וְקַדְּמוֹנִי עֲתִידִים לִהְיוֹת יְרֻשָּׁה לֶעָתִיד (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר: אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם (ישעיה י"א):