צַהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
כף החיים
יג) נהגו פה עה"ק ירושת"ו שביום ער"ח מאריכין בתפלות ותחנונים על אורך גלותינו ואח"כ מתקבצים יחידי סגולה בב"כ ובבתי מדרשות וקורין קודם חצות פ' ויקרא כולה ופ' צו עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני ובישעיה סי' ב' מן נכון יהיה עד ולא ילמדו עוד מלחמה ובסי' י"א ויצא חוטר מגזע ישי עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ובירמיה סי' ל"א מן מצא חן במדבר עד ולא יהרס עוד לעולם. וביחזקאל בסי' מ' בעשרים וחמש שנה עד סופו. יואל סי' ג' מן והיה אחרי כן אשפוך את רוחי עד סופו משלי אשת חיל עד סופו. ואח"כ לומדים מס' אבות ומס' מדות ומס' תמיד וסי' אמ"ת ואחר חצות קורין כל ס' תהלים ובין ספר וספר מאריכין בתחנונים ואח"כ לומדים בס' ראשית חכמה עד שיתקבצו הקהל להתפלל מנחה. הר"י בואינו ז"ל. פר"ח. ונראה דתחלה יאמרו הסדר מ"ש באו' הקודם ואח"כ יאמרו בישעיה וכו' ועוד נראה דכ"ז הסדר הוא להמון העם אבל מי שתורתו אומנותו ויש לו לב מבין בגמ' ופו' א"צ לבטל כדי לומר סדר זה דבלא"ה ת"ת מכפר עם התשו' ועיין לעיל סי' א' או' ל"א ודוק.
חתם סופר
וכפר על הקודש מטמאות בני ישראל כתיב צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל (ישעיהו י״ב:ו׳ פסוק וי"ו) והרד"ק מפרש דקדוש ישראל הכוונה על הקב"ה הוא הנה אמרו על שמואל הקטן ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך יל"פ ידוע אינו דומה היושב בין ת"ח צדיקים יראי השם יתברך עוסקים בתורה ובמצות בקדושה ובטהרה ביניהם נקל מאוד להתקדש ולהתעלות במדריגה היותר גדולה עד שתשרה עליו שכינה משא"כ בין אנשים רשעים חוטאים בנפשותם וסביבם ואוירם טמא וטמא טמא יקראו גם לאחרים בסביבותם הגם שהוא בעצמותו ראוי להתעלה ולהתקדש שתשרה עליו שכינה אבל דורו גרמו לו שלא יוכל להתקדש ולהטהר ולהתעלות עד שיגיע להשראת השכינה וזה שאמרו על שמואל הקטן ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו דומה יפה ובזה יש לפרש הקרא צהלי ורני יושבת ציון כי היא לך לכבוד ולתפארת כי גדול בקרבך קדוש ישראל שמראה שגם אתה במדריגה טובה ומעולה ובזה יש לפרש (גמרא מנחות דף צ"ט ע"ב) א' ריש לקיש ת"ח שסרח אל תגלה אותו בפרהסיא שנא' וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה כי זה הנביא הת"ח שחטא העם אשר יושב ביניהם גרמו לו כך וכמו יהושע בן יהוצדק כהן גדול שהי' לבוש בגדים צואים היינו שהי' פגום מחטא בניו שנשאו נשים נכריות (כדאיתא ברש"י זכרי' סימן ג' פסוק ג') כן נפגם הת"ח מהם ע"י חטאם וזדונם וזה וכשלת היום אתה כשלת בפרהסיא בלי בושה וכשל גם נביא זה שנכשל הנביא היינו "עמך" יען שהוא עמך לכן כסהו כלילה כי אם תגלה חטאו הלא חרפתך תגלה ובזה יש לפרש וכפר על הקודש מה שקודש היינו הצדיק צריך כפרה זה מטמאות בני ישראל שגרמו לו כך ובכפרתו יכופרו גם הם והכל טהורים נקיים בזה לטובה (מש"מ):