פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:ג

ונכנסו ישראל תחתיהן על הסדר הזה. הגלה סנחרב מלך אשור והוא מלך מדי עשרת השבטים כדכתיב וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ונכובדנצר מלך בבל הגלה לקץ הימים יהודה ובנימן. והתנבא ישעי' הנביא על מפלת בבל ביד מדי בעל פקודת ישראל ביד כורש כדכתי' (ישעי' י"ג) הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו (ישעי' י"ד) ובסוף הפרשת והי' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך ונשאתי המשל הזה. ושאר הענין. (נ"ל דצ"ל וגו') והכרתי לבבל שם ושאר ונין. והתנבא כן על פקודת ישראל בימי כורש כדכתי' (ישעי' מ"ה) כה אמר ה' לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' הוא יבנה עירי. ובדניאל בי' בלילא קטל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קבל מלכותא ומלך שנה א' להשלים ע' שנה למלכות בבל ובשנה אחת לכורש היה הפקידה ונכנסו ישראל ברשות מלכות מדי. אח"כ בא מלך יון הוא אלכסנדר הנקרא עז משולשת וצפיר העזים בדניאל ונלחם עם האיל הם מלכי מדי הוא דריוש הפרסי והכהו לפי חרב כדכתיב (דניאל ח') ולא הי' מציל לאיל מידו ונכנסו ישראל שהם בכל ירושלים בבית שני ברשות מלך יון ופשטו עליהם מלכי יון ק"פ שנה (נ"ל לפני חורבן הבית. נ"א בפני הבית). כמו ששנינו בע"ז ובעת ההיא היתה מלחמה בין רומי ובין יון כמו שאמרו בע"ז תלתין ותרתין קרבין עבדין רומאי בהדי יוונאי ולא יכילו להו עד דשתפו ישראל בהדייהו ומרדו ישראל ביוונים בבית שני ונכנסו ברשות רומיים ועמדו עמהם באמונתם כ"ו שנה ואח"כ עמדו עליהם והחריבו בית שני והיתה מלכות יון כפופה לפני רומי ואין ב"ד בא עד שיפשוט מלכות רומי על כל העולם ט' חדשים כמו שפשטו ג' המלכיות. ולכך תקנו חז"ל ד' כוסות נגד ד' לשונות שנאמר בגאולה בפרשת וארא בשורה לישראל שיצאו משעבוד ד' מלכיות (ב"ר פרשה מ"ד).

ירגזון: עיקר ענינו נדנוד ורעדה כמו ירגזון יריעות (חבקוק ג' ו'), ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י"ח ח') והושאל לנדנוד הנפש וֶהמְיָתה ושאולה לכל סבה שתהיה, כמו ופחדו ורגזו (ירמיה ל"ג ט'), ורגזו וחלו מפניך (דברים ב' כ"ה), לב רגז (שם כ"ה ס"ה) שהם על התפעלות הפחד; וירגז המלך (שמואל ב' י"ט א'), מעצבך ומרגזך (ישעיה י"ד ג') שהם על התפעלות העצבון, למרגיזי אל (איוב י"ב ז'), ברגז רחם תזכור (חבקוק ג' א') שהם על החמה והחרון; ובלשון ארמית אינו נאמר אלא להוראת החמה והחרון, וכן בלשון חכמים רגזן ענינו בעל חמה, וכאן הכוונה על התפעלות הפחד.

והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. יש לך להתבונן על סוד התפילין וכוונתם ארבע פרשיות שבראש רומזים לארבע ספירות חכמ"ה בינ"ה גדול"ה גבור"ה והפרשיות מורות עליהן. הראשונה קדש לי כל בכור מורה על ראשית שהיא חכמ"ה ואמרו עליה בספר הזוהר [ואתחנן רס"ב א'] ודא איקרי פטר כל רחם פתחא דכל משיכותא ויסודא דלעילא. <תרגום - וזו נקראת פטר כל רחם שהיא פתיחת כל המשכת הרחמים ויסוד עליון>. והיא הנרמזת ביו"ד של שם המיוחד הרי מתאחד התפארת באין סוף ע"י חכמה הנקראת ראשית בסוד קדש לי כל בכור. שנייה להתבונן על יציאת מצרים מורה על בינה מפני שיציאת ישראל ממצרים מורה על שיחרור עבדים אשר הוא ביובל והיובל הוא בשנה הנ' והרמז בו לבינה שיש לה נ' שערים והיא רמוזה בה"א הראשונה של שם המיוחד והתבונן בתנועת הה"א שאין בה רק הוצאת הרוח כד"א ביום הניח י"י לך מעצבך (ישעיה יד ג). וכשתבין זה תדע כי במדת הבינה יצאו ישראל ממצרים ואז נפתחו שערי הבינה ועל כן תמצא יציאת מצרים בתורה נ' פעמים זהו סוד וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים זהו הכתוב בפרשה זו כי בחוזק יד הוציאנו כי הבינה היא חוזק היד כי שואבת ממנה היד השמאלית ובכח הבינה יצאו ישראל מבית עבדים ונפתחו להם חמשים שערים ואלמלא אותם חמשים שערים שנפתחו אין יכולת לישראל לצאת ממצרים כי השר של מצרים הוא בכור ואין יכול לו אלא הבינה של מעלה ממנו ועל כן תקנו שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל בפסוק כשושנה בין החוחים מה השושנה בין החוחים קשה ללוקטה כך היו ישראל קשין להגאל ממצרים. שלישית שמע מורה על אהבת חסד. רביעית והיה מורה על מדת הדין הקשה שמזהרת על העונשין ובאלו הארבע ספירות מתעטרת תפארת ישראל ומניחן הנרמז באות וי"ו של שם המיוחד זהו סוד כי שם י"י נקרא עליך שם י"י ממש. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. אמנם הארבע פרשיות שבזרוע הם רמז לתפאר"ת נצ"ח והו"ד יסו"ד ובהם מתעטרת כנסת ישראל הנרמזת בה"א שנייה של שם בן ארבע אותיות והרמז בהם ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. לאדם ולאשתו הרמז בהם להקב"ה ושכינת עוזו. ולפיכך נקראו תפילין של ראש קדושה חמורה ותפילין של יד קדושה קלה והשח ביניהם כמקצץ בנטיעות אף כי אין מעכבות זו את זו אין ייחוד שלם עד שיניח שתיהם. ונכתב ידכה מלא רמז לספירה החמישית הנרמזת בזרוע השמאלית הנקראת יד כהה מלשון ולא כהה בם (שמואל א' ג יג) רוצה לומר שהיד השמאלית היא מונעת הטובות בדין מן הרשעים. ענין אחר הה"א רומזת לכנסת ישראל היא הה"א השניה של שם בן ארבע אותיות. ויהיה פירוש הפסוק והיה ה' לאות על ידך. ענין אחר ידכה הם שתי תיבות יד כה. וכבר פירשתי מלת כה הרומזת לכנסת ישראל כי תפלה של יד רומזת שם. מכל הענינים האלו תוכל לדעת טעם הנחתה בשמאל: