פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:ד

וסכלות זו הטרחות. שמלכות בבל הכבידו עולם על כל האומות מאד כמפורש בישעיה ויתכן שדורש א"ת וסכלות אלא וסבלות: ועוד אפשר לכוין בפי' שאין דבר קשה בעולם אלא כפי הדעת הנכונה והעצה הישרה שנם המשאות הכבדות אם ישאו אותם כפי החכמה יהיו קלים וכן בידיעות עמוקות כתוב מפורש ודעת לנבון נקל וכל הטורח והכבדות באה מהסכלות וזהו מ"ש וסכלות זו הטרחות:

ועכ"פ מבואר דדברי רבינו הגאון ז"ל מדוקדקים היטב במה שלא הזכיר כלל סנהדרין. כלשון הבה"ג וסייעתו. אלא כתב בדרך כלל שופטים ושוטרים. כדי לכלול כל מיני השופטים כולן. שכולם בכלל מצות עשה זו להעמיד שופטים. אבל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (דבור לא תשא) כנראה נמשך ג"כ אחר הבה"ג ז"ל. שכתב שם וז"ל נתן הוד לשרי אלפים ומאות בהתהלכי בישימון דוהב. ושתי סנהדריות בארץ. הדר שופטים ושוטרים צוהב. עכ"ל שם. ורצה לומר שכבר נתן הוד לשרי אלפים ומאות בהיותנו עוד במדבר ע"פ עצת יתרו. כדכתיב (בפרשת ואתה תחזה) ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות וגו' והיא הסנהדרין הראשונה בישראל. ומש"כ נתן הוד וכו'. הדר שופטים וכו'. כוונתו שנתן להם הוד והדר. וזה ע"פ מה שאמרו במדרש תהלים (ק"ד ה') הוד והדר לבשת. בשר ודם וכו' אבל הקב"ה וכו' ויש לו שני דברים הוד והדר. ונתן ההוד למשה וכו' ונתן ההדר ליהושע וכו'. אמר הקב"ה לעתיד לבא אני נותנם למלך המשיח שנאמר וכו'. ולא למלך המשיח בלבד הוא נותנם אלא לכל מי שהוא יגע בתורה. שנאמר גדולים מעשה ה' וגו'. ואין מעשה ה' אלא תורה שנאמר וכו'. ומה שכרו הוד והדר פעלו. הוי הוד והדר לבשת עיי"ש. ולשונו זה מכוון עם לשונו גם כאן שכתב מה נהדרו במראם. נשתמש גם כאן בלשון הדר על השופטים. אלא דכאן לא הזכיר לשון נתינת הוד. ונראה דכוונתו כאן למה שאמרו בפסיקתא דר"כ (פסקא כ"ח) ובויקרא רבה (פ"ל) פרי עץ הדר. זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקב"ה וכו' עיי"ש. ומש"כ בהתהלכי בישימון דוהב. רצה לומר זה היה כשהלכנו בישימון דוהב. וזה ע"פ מה שדרשו (ברכות ל"ב ע"א) על קרא דבמדבר בערבה וגו' ודי זהב. מאי ודי זהב. אמרי דבי ר"י וכו' בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די וכו' עיי"ש. והוא מלשון הכתוב (ישעי' י"ד ד') שבתה מדהבה. עי' במפרשים שם. ולפי שהיו במדבר בישימון. אע"פ שלא חסר להם כלום. מ"מ לא היו במקום ישוב. וכולם היו מקובצים יחד. ולכן לא היה להם אלא מין אחד של סנהדרין. אבל כשנכנסו לארץ ונתפזרו למושבותיהם בעריהם. אז הוא שנצטוו להעמיד שתי סנהדריות. אחת גדולה של שבעים ואחד במקדש בלשכת הגזית. וקטנה של עשרים ושלשה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וגם בירושלים על פתח הר הבית ועל פתח העזרה היו יושבים שתי סנהדריות קטנות. כדתנן פרק הנחנקין (סנהדרין פ"ו ע"ב) עיי"ש. וזהו שכתב ושתי סנהדריות בארץ. הדר שופטים ושוטרים צוהב. ר"ל שהדרם צוהב. שיש לו ברק ומפיץ אור כזהב. והוא מלשון הכתוב (עזרא ח' כ"ז) נחושת מוצהב. וזו היא פרשת שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו':

ובמדרש אדם כי יהיה בעור בשרו, למה אינו אומר בפרשה זו דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בשאר הפרשיות, לפי שנאמר (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום בריה, שנאמר (יחזקאל ל״ג:י״א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע, ובמה חפץ, להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א-כ״ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, חפץ הוא להצדיק בריותיו ולא לחייבן, ולפיכך לא אמר בפרשת נגעים דבר אל בני ישראל. דבר אחר לא יגורך רע, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה האור והחושך וקרא להם שמות הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א׳:ה׳) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, וכן אתה מוצא שכשברך לאדם וחוה הזכיר שמו עליהם שנאמר (שם) ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו עליהם אלא (שם ג) אל האשה אמר, ולאדם אמר. ואם תאמר על הנחש הזכיר שמו בקללתו, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, כך שנו רז"ל על שלשה דברים הזכיר שמו אע"פ שהם לרעה, על המסית, זה נחש שהסית את האשה ואמר לה כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים, תהיו כמוהו, מה הוא בורא עולמות אף אתם תבראו עולמות, שכל אומן שונא בני אומנתו, ולפי שהסית וספר לשון הרע הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים שחייב מיתה, שנאמר (ירמיהו י״א:ג׳) כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת, ועל השם בטחונו בבשר ודם, שנאמר (שם טז) כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו, אימתי הוא ארור בשעה שמן ה' יסור לבו, וכן אתה מוצא בנח כשברך לשם הזכיר את ה' ואמר (בראשית ט׳:כ״ו) ברוך ה' אלהי שם וכשקלל כנען לא הזכירו שנאמר ארור כנען, וכן באלישע הנביא שהזכיר את ה' בתפלתו בענין הצלה שנאמר (מלכים ב ו׳:י״ז) ה' פקח נא את עיניו ויראה וכשקלל את הארמיים אמר (שם) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר ה' בפורענות וכשחזר והתפלל עליהם בהצלה הזכיר את ה' ואמר (שם) פקח את עיני אלה ויראו, הוי אומר שאין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם על הרעה כיצד כשבא להזהיר על הקרבנות מהו אומר דבר אל בני ישראל וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה', אבל כשבא להזהיר על הנגעים לא הזכיר אלא אדם כי יהיה בעור בשרו על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים ע"י שהיו שטופין בזמה לכך לקו בצרעת מה כתיב שם (ישעיהו ג׳:ט״ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון מה עשה להן הקב"ה הלקן בצרעת שנאמר (שם) ושפח ה' קדקד בנות ציון ואין שפח אלא צרעת שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת זהו שאמר הכתוב (חבקוק א׳:ז׳) איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא, הכתוב הזה מדבר באדם הראשון שבראו הקב"ה בדמותו שנאמר (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו וכשבראו בראו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך והיה שולט בכל העולם כלו שנאמר (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, ממנו משפטו ושאתו יצא זו חוה שיצאה ממנו שגרמה לו מיתה שנאמר (שם ג) ותתן גם לאישה עמה ויאכל, ד"א איום ונורא הוא זה פרעה הרשע שהיה שליט בכל העולם שנאמר (תהילים ק״ה:כ׳) מושל עמים ויפתחהו, ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו שנאמר (שמות ב׳:י׳) ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ועמד והביא עליו עשר מכות שנאמר (שם ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר ר' יהודה בר אמי המטה משאוי ארבעים סאה ושל סנפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב ומשה היה מביט במטה ורואה איזו מכה ראויה לבא אל פרעה ומביאה עליו הוי אומר איום ונורא הוא, ד"א איום ונורא הוא זה אדום שנאמר (דניאל ז׳:ז׳) וארו חויא רביעאה דחילא ואמתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה, ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה הנביא שהיה גר אדומי והתנבא עליו אבדן, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, דרז"ל שאת זו בבל שנאמר (ישעיהו י״ד:ד׳) ונשאת המשל הזה על מלך בבל, ספחת זו מלכות מדי שהיה המן מסתפח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, בהרת זה יון שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת כל מי שיש לו שור יחקה על קרן השור אין לי חלק בה' אלהי ישראל ואם לאו גוזרין עליו להריגה, והיה בעור בשרו לנגע צרעת זו מלכות ארם שהקב"ה מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה שכן התנבא ירמיה ע"ה (ירמיהו מ״ו:ט״ו) מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו, ומלת נסחף כמו נספח מלשון ספחת ואמר אביריך ביו"ד לפי שהשר שלה הוא כולל כל האבירים שתחת ידו יבא אביר יעקב ויפרע מאותו אביר, וצריך שתתעורר כי לא מצינו מלת אביר בהקב"ה בדגש כי אם ברפה, והכוונה מדת רחמים וזהו (בראשית מ״ט:כ״ד) מידי אביר יעקב, (תהילים קל״ב:ב׳) נדר לאביר יעקב ובתפלת עננו אביר יעקב והוא כחו של יעקב, אבל בכחו של מלכות ארם הזכיר אביריך בדגש גם בדואג האדומי תמצא אביר בדגש הוא שכתוב (שמואל א כא ח) ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול, ואע"פ שהיה ישראל מכלל הסנהדרין כבר דרשו רז"ל שנקרא כן על שם עירו שהיא אדום ומסיים המדרש ואומר ומה נעמן על ידי ששבה נערה קטנה נצטרע מלכות ארם ששעבדו בישראל עאכ"ו, ומנין שפורע הקב"ה ממנה ומן השר שלה בצרעת שכן התנבא זכריה (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו וגו' ע"כ במדרש.