פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:ז

וְאֶת עַצְמוֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ. פָּתְחוּ לְהוֹצִיא הַמֹּחַ, כְּמוֹ (שם יד) ״פִּצְחוּ רִנָּה״ פִּתְחוּ פֶּה בְּרִנָּה:

ועשה ה' צבאות, הנה מפלת בבל תהיה לתועלת ישראל, כי כורש ישיבם על אדמתם, אמנם התשועה לא תהיה לישראל לבדם, כי גם לכל העמים, כמו שאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה (י"ד ז'), והנה ישעיה אומר כאן דרך משל כי ע"י התשועה שיעשה ה' לישראל בהר הזה, כלומר בארץ ישראל אשר ישיבם עליה, יעשה משתה לכל העמים, כי כלם ישמחו ויעלזו על מפלת בבל; והמקרא הבא אחר זה מעיד על הפירוש הזה, שאין כוונת הנביא אלא להזכיר תשועת כל האומות בהשבר מטה רשעים הרודה באף גוים. ורוז' ולפניו Vogel פירשו כי כל העמים יתחברו ויתקרבו לישראל וישמחו עמהם, ונ"ל שאם היתה זאת בדעתו של נביא, לא היה מיחס המעשה לאל כי אם אל העמים שיבאו ויתקרבו לישראל, ובאמרו ועשה ה' משמע מעשה נסים שיעשה ה' לטובת העמים. וגיז' אומר כי כוונת הנביא כי כל העמים ינהרו אל ציון להיות לעם אחד עם ישראל ולקבל תורתם ולשבת עמהם, וה' יעשה להם משתה גדול לכבדם בבואם, כטעם יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים, אכלו וישתחוו כל דשני ארץ (תהלים כ"ב), והנה אם כדבריו העקר חסר, כי עדיין לא הזכיר שיבואו העמים אל הר ציון.

עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי. המנוחה הוא הפך התנועה, והשקט הוא הפך הרוגז, והמנוחה קודם להשקטה, שתחלה ינוח הגוף מתנועתו ואח"כ תנוח הנפש מרגזה, כמ"ש נחה שקטה כל הארץ (ישעיהו י״ד:ז׳), לא שקטתי ולא נחתי (לקמן ג'), ועז"א שאם ישנתי אז והיה לי מנוחה, עתה כבר הייתי במעמד ההשקטה. וגם ר"ל הלא גם עתה אם אשכב יהיה לי השקטה מן הרוגז שיש לי, כ"ש שהיה טוב אם ישנתי או שהיה לי מנוחה, כי על הנפל לא יצדק שם שכיבה שצודק רק מיתת הגדולים שעמד והלך ובניותו על עפר ישכב, ולא יצדק על הנפל רק שינה, וכן לא יצדק עליו השקטה, כי אין לו רוגז, רק מנוחה מן התנועה, ועתה כשימות ישכב מן ההליכה, וישקוט מן הרוגז: