פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:יג

יפה. הר ציון הוא יפה המחוז כלומר אין גדול בכל המחוז כמוהו. נוף פירושו מחוז. ואדוני אבי ז"ל פי' כי ידוע הוא כי היישוב נחלק לשבעה חלקים והחלקים האלה נקראו בלשון הקדש נופות ובלשון ערבי איקלימים אמר כי כל אדם שיצא מנוף אחד לנוף אחר יחלה בהשתנות האויר, ואויר כל א"י כל שכן אויר ירושלים היה יפה נוף והיה משוש כל הארץ כי אפילו היו באים שם חולים היו מתרפאים כי אוירה ממוזג וטוב:

והתחיל בשבח המקום ואמ׳ יפה נוף כלומ׳ היפה במחוז ושהוא משוש כל הארץ הוא הר ציון וקראו ירכתי צפון כי הוא נוטה אל צפון ירושלים כדכתי׳ ואשב בהר מועד בירכתי צפון (ישעי׳ יד יג) והיא קרית מלך רב ר״ל מלך גדול ואמ׳ זה על מלך המשיח וענין משוש כל הארץ ר״ל כי כל העולם משבחים אותה. ובדרש אמרו אע״פ שצור אמרה אני כלילת יופי, היא אמרה, אחרים לא אמרו, מתליא אמרין לא כמה דאמך אמרה אלא כמה דאמרין מגיריא.

וע"ד המדרש היא העולה זו רומי שהיא מתגאה ומעלה את עצמה. עוד שם כל מי שמתגאה ומעלה את עצמו סופו להיות נדון באש, שהרי דור המבול על שנתגאו ואמרו (איוב כ״א:ט״ו) מה שדי כי נעבדנו, נדונו באש, שנאמר (שם ו) בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם. אנשי סדום על שנתגאו שנאמר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, נדונו באש, שנאמר (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. וכן פרעה ע"י שנתגאה ואמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו, ואמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני, נדון באש, שנאמר (תהילים י״ח:י״ד) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, וכתיב (שמות ט׳:כ״ד) ויהי ברד ואש מתלקחת. וכן סנחריב ע"י שנתגאה ואמר (מלכים ב י״ט:כ״ג) אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון וגו', נדון באש, שנאמר (ישעיהו י׳:ט״ז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. וכן בנבוכדנצר ע"י שנתגאה ועלה את עצמו ואמר (שם יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, ואמר (שם) ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, לפיכך נדונו חיילותיו באש. אתה מוצא שכשנכנסו לחנכת צלמא מנה הכתוב שמונה אומות, שנאמר (דניאל ג׳:ג׳) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא, הרי שמונה, ובשניה אין שם אלא ארבעה אומות, שנאמר (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא, ואינון ארבע אומות קטיל המון שביביא, די נורא. וכן לעתיד ע"י שמתגאה ומעלה את עצמה הוא שכתוב (עובדיה א׳:ד׳) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, לפיכך נדונו באש, שנאמר (דניאל ז׳:י״א) חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא ע"כ במדרש.