פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:כד

החשבים און והיעצים עצת רע, העצה היא אחר המחשבה, והיא ההסכמה איך לפעול כמ"ש (ישעיה י"ד כ"ד עיי"ש), והרע יצדק יותר על דבר פעליי והאון על המחשבה, און יחשב (תהלים ל"ו), לבו יקבץ און (שם מ"א) און אם ראיתי בלבי (שם ס"ו), וכן (משלי ו' י"ח) (ישעיה ל"ב ו', נ"ה ז') (ירמיה ד' י"ד) וכן אמר (מיכה ב' א') חושבי און ופועלי רע :

יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ"ש ישעיה (י"ד כ"ד):

[ו] עיין יהל אור, וע"ז כתב שד"ל שטעות גדולה טעו האומרים כן, שהרי כל "אם לא" שאצל שבועה ענינם לחייב ולא לשלול, כגון, אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במד' יד כח) אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעי' יד כד) וכן הוא בהכרח, כי כל האומר "אם לא" כוונתי כך וכך יבא לי אם לא עשיתי, או אם לא אעשה כך וכך והכוונה בלא ספק לומר שבאמת עשה או יעשה כך וכך, ובהפך כשהכוונה לשלול אומרים "אם" בלא מלת "לא" אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך (ברא' יד כג) שלא אקח, אם תשקור לי (שם כא כג) שלא תשקור לי ורבים כאלה, והנה באמרו אם לא שלח ידו, אם היתה הכוונה לשון שבועה תהיה הכוונה שישבע שבאמת שלח ידו במלאכת רעהו, לפיכך יאמר כי אין אם לא האמור כאן לשון שבועה אלא כמשמעו, אלא שבמקרא קצר ושיעורו ונקרב בעל הבית אל האלהים, למען יתברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו והבירור הזה לא יהיה ע"י שבועה, אלא בחקירת השופטים ולפי ראות עינם, ואם הם ישפטו ששלח יד שהוא הגנב, אז ישלם שנים כאמור בפ' שאחר זה", ועיין בנ"ג שעמד ג"כ ע"ז, וכתב שגם הת"א אינו סובר כמ"ש המפרשים שמלת אם לא שבפ' זה הן שבועה, ופי' ג"כ שיובא לב"ד ויחקרו אם לא שלח יד, אך הוא פי' שהחקירה תהיה ע"י חיוב שבועה עיי"ש ועיין בהכוה"ק שעמד ג"כ ע"ז והאריך בזה עיי"ש: