פרשנות מצטטת על ישעיהו יד:כט

ששורפים. פי' שהשרפים הוא תואר לנחשים דכתיב בקרא, כלו' הנחשים ששורפים, ולא שהם מין נחש, כמו שרף מעופף, וכמו נחש שרף ועקרב, דא"כ והשרפים מבעי ליה. והא דכתיב עשה לך שרף, ש"מ דמין נחש הי' ששמו שרף, י"ל עשה לך נחש שרף קאמר, וכמוהו מאכלו בריא' פירוש שה בריאה:

ברזא דגלגולא כד"א ויצא קין מלפני י"י מה כתיב למעלה חק עולם ויצא בן אשה הישראלית שיצא מעולמו כמו קין שיצא גם כן מעולמו וכה"א גבי משה (שמות ב) ויצא אל אחיו שיצא לנקום נקמת (בראשית ט) דם האדם באדם דמו ישפך ואותו המצרי היה אחיו של משה מתחילה כי משה היה רועה בימי הבל ז"ש וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו תיבת מאחיו קאי על משה שהיה המצרי אחיו ז"ש ויפן כה וכה ארז"ל (ילקוט שמות) ראה מה שעשה לו בבית מה שעשה לו בשדה רזא דמלה ראה גלגול של מצרי שהוא היה קין וכבר פירשו רז"ל (מד"ר פ' כב) על מה נחלקו קין והבל על מקום המקדש קין אמר כיון שכל הארץ שלי הוא גם מקום המקדש הוא שלי והבל אמר מקום שמקריבין שם הקרבנות הוא והצאן הוא שלי ז"ש ראה על מה שעשה לו בבית הוא על סוד בי"ת המ"קדש וחד אמר שעל תאומה יתירה נחלקו ז"ש מה שעשה לו בשדה כמ"ש (בראשית ד) ויהי בהיותם בשדה (דברים כב) כי בשדה מצאה ז"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש ר"ל חוה כשראתה שיצא קין מזוהמת נחש היתה מצטער' על שראתה קנא דמסאבותא שהיתה נביאה וראתה גלגולא עד חבר הקני שהיה (שופטים ד) נפרד מקין ועביד קין במדברא לאורייתא ואמרה עליו קניתי איש את י"י על יתרו קאמר כמ"ש (שמות ב) ויואל לשבת את האי"ש על יתרו זאת היתה נחמה שלה ועתה ראה משה כי אין איש אין זה אותו ניצוץ הטהור אשר רמזה עליו חוה (בראשית ד) קניתי איש ולפי שיצא קין מלפני י"י ופגם בשמא גלופא ועתה (ישעיה יד) משרש נחש שהוא קין יצא צפע הוא מצרי דאי' בי' בר"מ שנתלבש בסמאל ונחש וכל הכוחות הטומאות לכן הרגו משל בשם המפורש דפגם איהו ביה ויטמנהו בחול דעביד בי' כסוי הדם דמשם זכו חיות ועופות שכיסו דמו של הבל גם כן ודתן התרעם על משה מי שמך לאיש שאתה הרגת ודנת בעצמך שאין זה איש שעליו רמ חוה קניתי איש גם בכאן ויצא משרש נחש יצא צפע בן אשה הישראלית שבא מזוהמת הנחש ההוא מצרי ז"ש והוא בן איש מצרי ומפרשה שלמעל' יצא דאתרמיז ביה שמא גליפא ז"ש יערכנו לפני י"י ממש לכן היו ב" מערכות וכל מערכה ו' גם שם של ד' יש לו י"בצירופים ועולים ויורדים בסוד (בראשית כח) מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה י"י נצב עליו וכן לחם הפנים וא' בן המצרי דרך המלך לאכול פת חמה ועתה פת צוננות לא פחות מט' ולא יותר מי"א רזא דמהימנותא בספר יצירה עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר והוא יצא מכללא דמהימנותא וינצו במחנה כתיב במסורה וינצו שניהם כי אלו השנים כבר נצו וכבר נעו במחנה בשביל מקום מקדש וברזא דמתניתין קין הוא כלל של כל האומות והבל כלל של כל ישראל לכן כשחלקו אלו השנים יחד איש מצרי מסטרא דטוב איש ישראלית מסטרא דרע ויקוב בן האשה את השם ויקלל לכן הביאו אותו אל משה שהי' מסטרא דהבל וחשוב חשבון ראשי אותיות מן ויקוב עד אל משה הרי ל"ז מנין ל"ז אלקים שבמ"ב מנין ה"בל לכן הביאו אותו אל משה לנקו"ם נקמת עצמו הקב"ה א' הוצא את המקלל ומשה לא עשה כן רק ויוציאו ישראל אבל כלא רזא חדא משה כללא דישראל וגבי משה אתמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא דייקא שהיה מן טוב של הבל (תהלים פה) גם י"י יתן הטוב (שם עג) אך טוב לישראל כי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע נחלק האילן לשני מחנות כמ"ש ביעקב (בראשית לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים מסיטרא דימינא טוב מסיטרא דשמאלא רע ז"ס גבי יתרו (שמות יח) וישתחוו וגו' איש לר"ע ה"ו כי ראה משה שיתרו היה מן רע שבקין ובא למתק ולאחזו בטוב לכן א' (שם) ויחד יתרו על כל הטוב"ה שישראל אחזו בטוב ויחד שם שמים באמרו (שם) כי גדול י"י מכל אלהים כי בדבר אשר זדו והרשיעו בשמא גליפא באותו דבר בעצמו שלח דבר ויתירהו ז"ש בזוהר נפק מכללא דכלא מכללא דמהימנותא מכללא חולקא דישראל. ואפשר שג' אלו בזוהר הן ג' דיעות שבמדרש רבה ותנחומא שהביאו רש"י שבמתניתא תנא שיצא מבית דינו של של משה חייב ז"ש נפק מכללא דחולקא דישראל כי משה הוא כלל של כל ששים רבוא של ישראל שמבית דינו יצא חייב נמצא שמכללא דכל ישראל יצא ז"ש בתוך בני ישראל שהיה בכלל ישראל ועתה נפק. אח"כ אמר מעולמו יצא ז"ש בזוהר נפק מכללא דכולא של כל העולם אח"כ א' מפרשה שלמעלה יצא דעת ר' ברכיה שאמר מפרשה שלמעלה יצא כי סוד לחם הפנים הוא רזא דמהימנותא ועתה יצא מרזא דס' יצירה דאית בי' י' ולא ט' י' ולא י"א והוא פגם באמרו פת צוננת ט' וי"א כההיא דתנינן וא"כ דעת הזוהר בג' לשונות ג' הנאים שבמדרש או אמר ג' יציאוץ לקבל ג' קטרין דיליה נ'ר'נ' נפק מכללא דחולקא ישראל לקבל נפש (קהלת יב) כי זה כל האדם (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה של כל אחד יש חלק בנפש נפק מכללא דכולא לקבל רוח לרוח ממללא (לאיוב לב) רוח הוא באנוש (שם יב) רוח כל בשר איש נפק מכללא דמהימנותא דא רזא לנשמתא בה תליא כל מהימנותא עילאה ותתאה לכן צוה הקב"ה הוצא את המקלל מחוץ למחנה דרז"ל חוץ משלש מחנות לקבל ג'. או מ"ד מעולמו יצא פגם בג' קיטרין תתאין ר' ברכיה א' מפרשה שלמעלה ג' קיטרין אמצעין מבית דינו של משה ג' קיטרין עילאין תלת גוי תלת כולהו אתנייהו מעולמו לקבל ה' אחרונה מפרשה שלמעלה ו' של שם שהוא לחם הפנים ו' מול ו' ב' מערכות מבית דינו של משה הוא ב"ד דלעילא ה' ראשונה של שם ז"ש במדרש כבר נאמר למשה בסיני מהו דינו הוצא את המקלל וקשה והיכן הגיד למשה הוצא המקלל ע"פ הזוהר שהמקלל היה מלובש בנחש וסמאל וכל סטרין בישין והוא בא משורש נחש ובשעת הר סיני פסקה זוהמת נחש מן העולם ולפי שהמצרי היה קין וזה גם כן היה בסיבוב שלישי שלו לכן אמר הוצא אותו מחוץ לג' מחנות לקבל ג' גלגולים שלו. במדרש (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל זה משה ובחדרי משכבך אל הקלל עשיר זה משה שהעשיר מן פסולת של לוחות כי עוף וגו' רזא דהאי קרא אד"הר פגם בד' אתוון קדישין במחשבה מעשה קול דיבור כדאי' בתיקונים על פסוק (בראשית ג) וישמעו את קול י"י אלקים י"ה דתמן מחשבה מצרפה למעשה ולדעתי ד' אלה הוצרך אח"כ להתגלגל בג' אבות הקדושים באברהם ניתקן במחשבה דאיהו י' לכן נתנסה בי' נסיונות וישראל כשפגמו בי' עלייהו איתמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עש"ר פעמים והתרעם עליהם משה באמרו (דברים לב) צור ילדך תשי בי' קטנה ושם פ' שצח אמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא בי' רבתי להגדיל כת אדני דאיהי מחשבה חכמה כ"ח מ"ה וביצחק נתנסה במעשה ביעקב בקלא הקול קול יעקב ביעקב ניתקן הקול דא סלם דא צלותא דבר נש ובמשה ניתקן הדיבור כד"א (שמות ו) הן אני ערל שפתים וכמ"ש משה (שם ד) לא איש דברים אנכי לתקן הדיבור לכן ניתנה התורה ע"י וידבר את כל הדברים ובפסוק זה נרמזו ארבעה אלו גם במדעך מלך אל תקלל סוד המחשבה בי' של שם ובחדרי משכבך סוד מעשה אל תקלל עשיר דא ה' של שם מתמן זהב יאתה (יומא נב) הרוצה להעשיר יצפין נקרא חדרי משכבך על סוד הנשמה שבאה מבינה (איוב לב) נשמת שדי תבינם על הנשמה איתמר (מיכה ז) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (משלי כב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך על הנשמה אתמר (שיר ג) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כי הנשמה הולכת בכל יום לעילא (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקו"ל דא ו' של שם קלא סליק בשית ונחית בשית שית עזקאין (שם) ובעל כנפים יגיד ד"בר דא ה' אחרונה עלה אתמר (ישעיה ט) דב"ר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל כי בכל מקום שישראל גלו (חבקוק ג') לפניו ילך דב"ר שלח דב"ר ויתירהו בסוד שהכל נהיה בדבר"ו ממש לקיים קרא (בראשי' לז) ואביו שמר את הדב"ר אתר דא בעי שימור שלא לטמא את מקדש י"י השוכן אתם בתוך טומאתם:

הם באו אל משה באומרם שלא חטאו רק בתערומתן על לחם לבד (תהלים לב) ואין ברוח' רמיה ויסר מעלינו את הנח"ש כי לא חטאו יותר ומשה שידע דקב"ה לא עבד דינא בלא דינא ויתפלל משה בעד העם סתם מה שחטאו רחמנא לבא בעי הקב"ה השיב עשה לך שרף שחטאו בלב ג"כ ומשה עשה שניהם נחש נחושת לכפר על שניהם או להיפך על שדברו לשון הרע בסתר שלח נחש ועל הגלוי שרף לכן כשבאו והתוודו חטאנו ויסר מעלינו את הנחש כי דברנו בסתר ועל הגלוי לא היו צריכין להתוודות כי ראה משה שהקב"ה השיב עשה לך שרף שגם על מה שלא התוודו וחללו השם בפרהסיא אפ"ה אכפר להם וכ"ש על הסתר ומשה עשה שניהם. או ישראל דברו לשון הרע ואתמר בגמרא (עירובין ט) אמר הקב"ה כל שמספר לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם מלמטה ז"ש (תהלים קכ) חיצי גבור שנונים הקב"ה למעלה עם גחלי רתמים שר של גיהנם מלמטה לכן שלח עליהם נחשים שרפים נחשים מלמטה כד"א (עמוס ט) ואםיסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם ומלמעלה שרף יעופף במסורה ב' (שיר ב) ופריו מתוק לחכי (ישעיה יד) ופריו שרף יעופף במדרש מן היה לו תקמ"ו טעמים ז"ס ופריו מתו"ק לחכי שהיה לו תקמ"ו טעמים והם התרעמו ואמרו נפשינו קצה לכן ופריו שרף יעופף ששלח הקב"ה עליהם השרפים ותקצר נפש העם ד' פעמים במסורה לפי שלשון הרע לישנא דקטיל תליתאה ר"ל הוא שקול נגד ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים ומצינו רבנן דרשו בפ' ויצא ע"פ (בראשית כח) ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך שהוא משמש על ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע ע"ז (עמוס ח) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ג"ע (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת ש"ד (שם א) בני אל תלך בדרך אתם לשון הרע (תהלים לז) ודרכו קשתם אצל ע"ז כתיב (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל אצל גילוי עריות אתמר בשמשון (שם טז) ותקצר נפשו למות אצל ש"ד (זכרי' יא) ותקצר נפשי בהם ופה אצל לשון הרע כתיב ותקצר נפש העם בדר"ך א' בדרך לכלול כל הדרכים שאמרנו ששקולה זו מכל ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ר ויסר מעלינו את הנח"ש במסורה כל חיויא קמצא כי הקב"ה קמץ אותה וסגר פיה כד"א (קהלתי) אם ישוך הנחש בלוא לחש שלחשו עליה מלמעלה שתלך ותעשה דין בפלוני כי (תהלים קמח) רוח סערה הוא השט"ן (שם) עושה דברו של הקב"ה שהוא גוזר מלמעלה לכן בכאן וישלח בעם בפתח שנפתחו מוסרותימו וז"ש (שם ב) למה רגשו גוים (שם) על י"י ועל משיחו מה יאמרו שהנה הקב"ה אסר בזקים פיהם של מחבלים דלעילא שאין רשות בידם לחבל לכן יאמרו ננתקה ממנו מאותה הנחש העליונ' מוסרותימו שהוא קשורה בשלשלאות ואין רשות להזיק בני אדם (שם) ונשליכה ממנו עבותימו מה שישראל קשורין בענף (ויקרא כג) ע"ץ ע"בות משולשין בג' אבות אברה"ם יצח"ק יעק"ב בגימ' ע"ץ עבו"ת (תהלים ב) יושב בשמים זה הקב"ה ומשיחו ישתק כי משיח יתיב בשמים נגד פתח של רומי לתתא כדאיתא בחלק (שם) י"י ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו כדאיתא בזוכר שם באותו היכל מן לשון הרע מתעורר אף וחימה ויסעו מהר ההר פ' זו רומזת לעתיד כי הנה ד' גליות נמשלו כל א' להר והן ארבעה מרכבות שראה זכרי' (זכרי' ו) יוצאת מבין ההרים וההרים הרי נחושת שהן ד' מלכיות סוסים אדומים בבל סוסים שחורים מדי לבנים יון סוסים ברודים אדום כי שני הרים הם ונחלקין לד' כי (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי ויעקב שראה (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה שהם ד' מחנות הטומאה א' (בראשית כח) מ"ה נור"א המקו"ם הזה בגי' ד' מלכיות ד' כוחות הטומאה כי ד' כוחות הטומאה הם מנהיגים ארבע מלכיות וכל ד' מלכיות יניקתם מן (יחזקאל כט) תנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו שכן תני"ן בגי' ד' כוחו"ת הטומא"ה וכן ד' מלכיו"ת וז"ס ויחלום כשיצא יעקב מבאר שבע וראה ז' דרגין בההוא תנין בז' רישין ראה שהיא ס"לם בגימטריא ק"ל קל מן שמיא נפל על סמא"ל אתמר הוא מוצב ארצה שהוא יצר הרע יורד ומסטין ועולה ומקטרג ז"ש נוטל רשות ונוטל נשמה (בראשית כח) וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים הם סיטרא דדינא קשיא עולים ויורדים בו הכל תלוי בי' (שיר ד) אלף הענן תלוי עליו שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו לדין והכל ברשות עביד אם ישוך הנחש אינו עושה כלום רק והנה י"י נצב עליו שמצווהו לכן צווח יעקב (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים הם טורי דמלטטא וטורי דנחשא ואז יאמר נא ישראל (שם) מאין יבא עזרי שהם לנו הרבה אורבים במרום הדר א' (שם) עזרי מעם י"י וגו' אל ינום שומריך (קהלה ה) כי גבוה מעל גבוה שומר והנה ישראל הולכים בגליות (תהלים קה) מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר והנה בזו הפרשה רומז כשנסעו ישראל מהר ההר וילכו ויסעו במדבר העמים מהר אל הר דרך ים סוף עד שיבואו בסוף דרגין שנימנית בשמינית למלכי אדום לכן חזרו לאחוריהם ח' מסעות כדברי רש"י בפ' מסעי לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך ד' פעמים ותקצר במסורה נגד ד' גליות אבל גלות הזה של אדום הוא על עון לשון הרע וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו מארץ מצרים הלא טוב היה לנו לשבת במצרים ז"ש וישבו שם ימים רבים שהיו ראוים להיות כל ד' גליות שאנו יושבין בד' מלכיות שנים רבים היה לנו ראוי לשבת במצרים למות במדבר על גליות אלו ונפשינו קצה בלחם רע עין שהוא ק"לקל חסר (איוב כד) קל הוא על פני המים כי בכל גליות אנו יושבין תחת ק"ל משיריין דיליה ומיד כשמתעוררין ישראל לשון הרע מתעוררין כל הנחשים וישראל ראו שהכל תלוי באותו תנין גדול רובץ בתוך יאוריו לכן בקשו ויסר מעלינו את הנחש במסורה ג"פ ויכר (שמות ח) ויסר הערב מפרעה ומכל עבדיו ויסר את הנחש (שם יד) ויסר את אופן מרכבותיו פרעה היה התנין ועליו היו תלוין כל הערבוביא ז"ש ויסר את הערוב ויסר את אפן מרכבותיו אופני מרכבותיו מבעי למימר או אופן מרכבתו אבל בזה האופן תלויין כל המרכבות או שבקשו על ערב רב שהיו אתם וגרמה להם ערבוביא בישא ז"ש ויסר את הערב שהם ערב רב אז ויסר את הנחש כי לא נחש ביעקב לכן אמר הנחש בלשון יחיד כי בזה הנחש תלוין כל המרכבות א"פן בגי' סמא"ל כל המרכבות בנוין עליו לכן עשה משה נחש נחושת כי ההרים הרי נחושת והביט אל הנחש וחי כי גלות מכפרת עון והפסוק אומר (ישעיה ה) לכן גלה עמי מבלי דעת ר"ל שאינם רוצים לידע שהם בגלות ואין מקבלים עול גלות עליהם אבל והביט אל לשון הרע שדיבר וזרקו אותו לנוקבא דתהומא רבא וכשיביט האדם באלו ענינים אזי וחי ואם קאי אקליפת נגה שצריכין ישראל להעלותה מן הקליפות וניצוצות הנידחות כלם יעלו לקדושה ודרך נגה (משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה כשישראל מביטין למעלה ומעלים ניצוצות מן קליפותוהיה כל הנשוך מן (קהלת ד) דמעת העשוקים וחי. חטאנו כי דברנו בי"י ובך שגם שמא דא דאית בך כי משה כלול תרווייהו שם של אלקים מלא הוא שי"ן שורקת של ספר יצירה נשארו אתוון מ"ה של משה שהיא מילוי הוי"ה באלפין. ובתחלה אמר וידבר העם באלקים ובמשה חשבו שהקב"ה לאמר (שמות ז) ראה נתתיך אלקים לפרעה כי שם אלקים הוא כלול ביה ד' פעמים אלהי"ם בגימטריא משה וכל כוחות הדין באו ממנו: