כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ (ס)
שפתי חכמים
לאות ולזכרון. כלומר לשון נס המורה על הגובה, כנס על הגבעה, כנשוא נס הרים:
מלבי"ם באור המילות
נס קול שופר, הנס הוא לקבץ הרחוקים, ואחר הקיבוץ יתקעו בשופר לעוררם אל הנשק, כמ"ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (ישעיה י"ח) וכן לקמן (נ"א כ"ז) :
נתינה לגר
מלילת, דמלין. כ"ה בחומשי רוו"ה, ובשאר נוסחאות "מלילן" ונראה שהוא "מלעין של שבלין" (חולין דף קי"ט) וע' ערוך ערך מלען, ס"א באל"ף, ומלילות אין לו רע, ולדעתי אין הפרש בין"מלילן" ובין "מלין" כי לשון עברית וארמית אחיות הנה, וגם בעברית השרש "מלא, "ומלל" נרדפים הם כידוע למעיין היטב בם, וכן "בלא יומו תמלא" [איוב ט"ז ל"ב] הוא לדעת רובי המפרשים כמו "תִּמָלֵל" וככל הכפילים אשר לפעמים תבא הא' תמורת האות הכפולה, כמו "בזאו" [ישעיה י"ח ג'] ת' "בזזו" וכן "ימאסו כמו מים" [תהלים נ"ח א'] ת' "ימססי" ובעברית ובארמית תבוא היו"ד במקום האל"ף כנודע, ואין כאן המקום להאריך.