פרשנות מצטטת על ישעיהו יט:ז

והנה מן היאר עלת שבע פרות. מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, הוא שכתוב (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו. וכתיב (שם) ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. וכתיב (שם) ובושו עובדי פשתים שריקות. וכתיב (שם) והיו שתותיה מדכאים וגו'.

וקיר ערה מגן. ת"י ועל שור דבקו תריסין והוא כמו ערות על יאור (לעיל יט) ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), ויש לפרש וקיר ערה מגן קיר שם העיר כמו (מ"ב טו) ויגלה קירה בני אותה מדינה גלו מגיניהם על ירושלים:

ערוה. רש"י פי' כל לשון ערוה גלוי הוא, והוי"ו יורדת לתיבה לשם דבר כמו זעוה מגזרת זעה, אחוה מגזרת אח, וכבר טענו על זה איך נופל על אותו מקום המכוסה לשון גלוי, ועוד שהכתוב אומר לגלות ערוה, ולראב"ע ערוה דבר המגונה והוא שם דבר לאותו המקום, ולרנ"ו הוא לשון שפיכה מענין ותער כדה, לכן אברים שבאדם שאינם משמשים אלא למשפך שהם הנקבים התחתונים שבאיש ואשה נקראים ערוה, ואינם דומים לנקבי הפה האף והאוזן, שנטועים באדם גם לתשמישים אחרים, אבל התחתונים שהם אינם אלא למשפך נקרא ערוה ע"ש תשמישם, ולדעתי שם ערוה פי' אבר הזווג והדבוק, כי שרש ערה הוראתו ג"כ ענין דבוק וחבור כמו ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳) ע"ש רש"י, וכן וקיר ערה מגן (שם כ"ג) ע"ש ברש"י ותרגום, וכן ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), והוא רגיל מאד בדברי רבותינו (חולין מ"ז), נדלדלה הכבד ומעורה בטפשין פי' מעורה דבוקה, ובביצה ג' מעורין בגידין, (יבמות נ"ה) הערה זו הכנסת העטרה, (וביומא נ"ד) כמער איש וליות, כאיש המעורה בלוייה שלו, מבואר דעתם שהמעור הוא הדבוק והזווג שבין איש לאשתו כענין ודבק באשתו, ושפיר הונח על אותו מקום שהזווג והדבוק בו שם ערוה; וקרוב לומר כי שם עיר (שטאדט) המונח על קבוץ בתים רבים למושב אדם ג"כ ענינו מזה כי מסבת העסקים ומו"מ אשר ביניהם הם אחוזים ודבוקים יחד. ומאמר חכמי אמת מזווגא עלאה, הגורם בחובו שאבא יסתלק ח"ו מאמא אז ערות אביך כו' והגורם שיסתלק אמא מעל בנין אז ערות אמך כו' ואמר ע"ז בספרא דצניעותא (סוף פרק קמא) ווי למאן דגלי ערייתהון, יסכים מאד לדברי בביאור מלת ערוה:

ומתערה. משריש כמו (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה: