אַךְ־אֱוִלִים֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן חַכְמֵי֙ יֹעֲצֵ֣י פַרְעֹ֔ה עֵצָ֖ה נִבְעָרָ֑ה אֵ֚יךְ תֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֔ה בֶּן־חֲכָמִ֥ים אֲנִ֖י בֶּן־מַלְכֵי־קֶֽדֶם׃
מערכת היידענהיים
ר"ג היה אומר כל וגו' עד לא יצא י"ח ע"כ מחוייב כל אחד ואחד לספר לבני ביתו המעשה והנסים שהיו בימים ההם והצגתי לפניך המעשה אשר מצינו במדרש רבה שמות כששמע פרעה שהרג משה את המצרי ובקש להרוג את משה והביא סייף שאין כמותה ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו אחר שנתנו ו' פעמים על צוארו. ובא מלאך מן השמים ותפש את משה שיוכל לברוח וברח משה ובשעה זאת נעשו כל השרים שהיו יושבים שם אלמין חרשין סומין והיו שואלין לאלמים היכן משה לא היו מדברים לחרשין לא היו שומעין לסומין לא היו רואין וזה שאמר ב"ה למשה כשהיה מסרב בשליחות ולא היה רוצה לילך למצרים מפני כבד פה ויאמר אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם חרש פקח עור וגו' ויאמר הלא אהרן אחיך הנה הוא יוצא עמך למצרים וילכו אל פרעה ויאמר כה אמר ד' אלהי ישראל שלח את עמי וגו' ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו א"רח"בא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כולם לכבדו והביאו דורונות של עטרות ומעטרין אותו שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלההן עמהם. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדים על הפת אמר להן יעלו כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם מי אתם אמרו לו שלוחים של הקב"ה, מה אתם מבקשים אמרו לו כה אמר ד' שלח את עמי ויעבדוני וגו' אותה שעה כעס ואמר מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא היה יודע לשלח לי עטרה. אלא בדברים אתם באים אלי לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח. אמר להם המתינו לי עד שאחפש בספר שלי מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה אלהיה התחיל קורא אלהי מואב ועמון וצידן. אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר ר' לוי משל לעבד שוטה שבקש אדון כהן בבית הקברות שואלין מה מבקש והשיב שבקש אדונו אומרים לו וכי דרכו של כהן בבית הקברות כך השיב משה לפרעה שוטה דרכו של מתים לתבען בין החיים שמא החיים אצל המתים אלקינו חי הוא ואלו שאתה אומר מתים הם. אבל אלקינו הוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר להם בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו וכמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמר אלקינו כחו וגבורתו מלא עולם [זיינע שטארקע אונד אלגעוואלט ערפיללט דיא גאנצע וועלט] הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים אמר להם מה מעשיו אמרו לו נוטה שמים [שפאנטע היממעל] ויוסד ארץ [גרינדע דיא ערד] קולו חוצב להבות אש [זיינע שטיממע ויירפט פלאממענדען בליטץ] מפרק הרים [צערמאלט בערגען] ומשבר סלעים [בריכט פעלזען] קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, וחרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים ומוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאור העולם, מהעדה מלכין, ומהקים מלכין, אמר להן מתחילה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם אני בראתי עצמי ואת נילוס באותו שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקב"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. ראה מה כתיב "אך אוילים שרי צוען יועצי פרעה ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבונים תסתתר וגו'" ע"ש השיבם אלוה שלכם אינו יודע מי הוא שנאמר מי וגו' אמר לו הקב"ה רשע אמרת מי ד' וגו' במנין מ"י אתה לוקה מ' מכות י' מכות הרי חמשים מכות רשע אמרת מי ד' סרס מ"י י"ם הים יודיעך ד' ואתה אמרת מי ד' עתיד אתה במכת ברד לומר ד' הצדיק. אתה אמרת לא ידעתי את ד' עתיד אתה במכת ארבה לומר חטאתי לד' אלהיכם אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו, עתיד אתה במכת בכורות לומר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל. ומעתה אמר הקב"ה למשה אני אקשה את לב פרעה כדי להכות אותו במנין מ"י מכות. לך אל פרעה ואמרת אליו שלח את עמי ויעבדני במדבר ובזאת תדע כי אני ד' לקיים את דברי להכות אותך בכמה מכות והראשונה היא הנה אנכי מכה במטה ונהפכו המים לדם ואתה בעיניך תראה את הנס שהעונש הוא רק למצרים. ולראיה כשמצרים וישראל הולכים לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם ושואב דם והישראל שותה מים ושואב מים. ובאמת מהזה העשירו ישראל מפני שהמצרים היו צריכין לקנות המים מישראל בדמים יקרים. ואעפ"כ הקשה לב פרעה ואז הביא עליהם שארי מכות. צפרדע. כנים. עד"ש באח"ב והנה במכה תשיעי שהיה חשך עדיין הכביד את לב פרעה ויאמר אל משה לך מעלי השמר לך אל תוסיף ראות פני. ויאמר משה כן דברת. יפה דברת. בזמנו דברת. אמת שלא אוסיף עוד לבוא אליך לעולם אחרי צאתי מביתך אבל הוי יודע עוד נגע אחד יביא ד' עליכם שנקרא מכת בכורות ואז וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם ואח"כ אצא. ויצא משה מעם פרעה בחרי אף. ואז מיד צוה השי"ת למשה מצות קרבן הפסח ומשה אמר מצות ד' לכל ישראל שיקחו בי' לחודש כל איש שה לבית לקרבן פסח ולכפותה אח"כ בכרעי המטה עד י"ד ניסן לעיני מצרים. כדי לבזות ע"ז שלהם. וביום י"ד שהוא ערב פסח בין הערבים ישחטו אותו השה לעיני מצרים. ולקחתם אגודת אזוב לטבל בדם להזות על המשקוף ועל שתי המזוזות. שיהי' להם לאות להציל את נפשותיהם. כי בחצות הלילה יעבר ד' בהעברה אחת וברגע אחת לנגוף כל הבכורות במצרים. ואפילו בכורות אחרים אשר היו במצרים. וגם בכורי מצרים שהיו במקומות אחרים. שנאמר למכה מצרים בבכוריהם. מאדם ועד בהמה. ובכל אלהי מצרים של עץ נרקבת של מתכת נמסת ונתכת לארץ. ומאחר שהיא רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ע"כ צריך הזאה על המשקוף כדי שידע להמשחית להבחין. מפני שלא ניתן רשות למחשית לבוא בבית שהזו הדם על המשקוף אך אתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא בילה אכלו הפסח צלי אש והעצמות היו משליכין לשוק כדי שהכלבים מושלין בהן. כדי שיראו המצרים ע"ז שלהן בפי הכלבים. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לד'. ומהאי טעמא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט. ואם תקשה בוודאי דילוג מבית לבית שייך שפיר מפני שישראל דר בבית שהיה בין שני בתי מצרים, ואז דילג המשחית מן בית מצרי לבית מצרי ובית ישראל באמצע נמלט, אבל מהלשון רש"י בחומש משמע שהמצרים והישראל היו ביחד, וקופץ ממצרי זה למצרי אחר וישראל באמצעי נמלט. איך שייך זאת הא כל אחד ואחד היה בביתו לבד, ישראל בביתו ומצרי ביתו כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו, רק באמת אחר שראו המצרים מכת בכורות בכל מצרים, ובית ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו. מיד הלכו לבית ישראל להמליט את נפשם. מה עש הקב"ה בכבודו ובעצמו קופץ בתוך בית ישראל ממצרי למצרי וישראל באמצע נמלט. הדא הוא דכתיב ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם ובהקדמה הזאת מובן מאלי' מה ששמעתי בשם אא"ז ז"ל לתרץ סתירת הפסוקים כמו שכתבתי למעלה ואחר כל דברים שספרנו תמצא שפיר טעם הפסח במאמר בעהג"ד עצמו פסח וגו' על שום שפסח על בתי ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל.
רמב"ן
לכבוד ולתפארת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (רמב"ן על שמות כ״ה:ז׳), והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתנת, וכתוב ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל ב י״ג:י״ח), ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתנת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר וכתנת הפסים אשר עליה קרעה (שם שם יט): והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כא לא), וכן כתוב וצניף מלוכה (ישעיה סב ג), וכך יקראם הכתוב פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך (דניאל ה טז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קלב יח) יציץ נזרו. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וכתיב (דניאל ה טז) ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך. והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:מ׳), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (שמות כ״ח:ג׳), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:מ׳), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (שמות כ״ח:ג׳), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:
צרור המור
אחר כך סיפר שעלו עם יוסף כל זקני ארץ מצרים חכמי פרעה ויועציו. וכשראו שעלו הזקנים. עלו עמו גם רכב גם פרשים מזויינים אולי יקרה להם מלחמה. וכל זה להורות על מעלת יעקב כי בחייו ברדתו למצרים לא הזכיר כן לקיים ויום המות מיום הולדו. ואמר ויהי המחנה כבד מאד. להורות על כבוד אלהי ישראל שעלה עמהם שנאמר אנכי אעלך גם עלה. ואמר שעשו מספד גדול בגורן האטד עד שקראו שמו אבל מצרים. וראוי היה שיאמר אבל ישראל. אבל אמרו בזוהר כי חכמי יועצי פרעה וזקניו וחרטומיו ראו בכישופם הרעה הגדולה העתידה לבא למצרים בסבת ישראל. והמכות הגדולות שעתידות לבא עליהם כאומרו הנה י"ד ה' הויה במקנך. וזהו גורן האטד כי אט"ד עולה י"ד. וזהו ויבואו עד גורן האטד ויספדו שם מספד גדול מאד. וכשראה יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד אמרו אבל כבד זה למצרים עד שהוקבע שם המקום אבל מצרים. ורמז גם כן שהכנעני ראה גם כן הרעה הגדולה העתידה לבא עליהם כדכתיב נמוגו כל יושבי כנען ולכן תלוי קללתם במצרים. וזהו וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וייראו מאד והסבו הקללה למצרים ויאמרו אבל כבד זה למצרים. וזה וזה נתקיים בידם. ונהרגו אלו ואלו וניצולו ישראל מהאבילות הזה. ולכן תמצא שהפסיק בתוך זה האבילות וכתב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וגו'. ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וכאן היה ראוי לכתוב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. אבל הפסיק בין אבילות מצרים וכנען וכתב ויעש לאביו אבל. להורות ולרמוז שזה האבילות יהפך עליהם ולא על ישראל. ואם באולי היה ראוי לבא על ישראל שום אבילות. אמר שנתקיים בשבעת ימי אבלות של יעקב. ולכן כתב בנתיים ויעש לאביו אבל שבעת ימים. וקצת רמיזה מצאתי מזה במדרש ויבואו עד גורן האטד. רבי ישמעאל בר נחמני אמר אלו הכנעניים שהיו ראוים לידוש כאטד. ובזכות מי ניצולו בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד אפילו סוסים ואפילו חמורים בכותו. ואולי רמזו סוסים על כנען דכתיב ואת סוסיהם תעקר. וחמורים על המצריים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. ואמר וישאו אותו בניו ארצה כנען. לרמוז שנשאוהו משם לגורן האטד. והוליכוהו למערב וקברו אותו במערת המכפלה: