נֽוֹאֲלוּ֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן נִשְּׁא֖וּ שָׂ֣רֵי נֹ֑ף הִתְע֥וּ אֶת־מִצְרַ֖יִם פִּנַּ֥ת שְׁבָטֶֽיהָ׃
דרך חיים
ואף כי לא היה חסרון בדור שלהם, רק שהיה הדור כמו שראוי להיות מבלי חסרון, רק שאין הדור מופלגים, כמו שהיו הזקינים והנביאים שהיו מופלגים, מכל מקום האזהרות האלו הם ראוים לאדם במה שהוא אדם, שאין האדם שכלי לגמרי, ולפיכך ראוי שיהיה נוהג האדם כפי מדריגתו שהוא אדם. אף כי יש לו שכל, מכל מקום הוא בעל חומר עם זה. ולכך אמר 'הוו מתונים בדין', שאין האדם הכל שכל, ואם הוא ממהר לפסוק הדין בלא המתנה, כאילו היה האדם שכלי בלי חומר, שהשכל אשר הוא בלא חומר כלל אותו השכל ברור, דהיינו השכל אשר אינו בגוף, ואין צריך המתנה. אבל אשר הוא בחומר, כמו שכל האדם, אינו שכל בפעל לגמרי. ולפיכך יש לאדם לנהוג כפי מה שראוי לאדם, שיהיה מתון בדין, ולא ימהר כאילו היה שכל בפעל בלי חומר. וכן 'והעמידו תלמידים הרבה', כי האדם אין לו שכל ברור בענינים העמוקים, כי שכלו עומד בחומר, וצריך אל רבוי תלמידים, עד שבזה אפשר לו להגיע אל השכל האמתי. ולפיכך אמר 'והעמידו תלמידים הרבה', שלא יבא לטעות, כמו שאמרו ז"ל (ברכות סג:) "חרב על הבדים ונואלו" (ירמיה נ, לו), חרב על שונאי ישראל העוסקים בתורה בד בבד. ולא עוד אלא שמטפשים, דכתיב הכא "נואלו", וכתיב התם (ישעיה יט, יג) "כי נואלו שרי צוען". וכן מה שאמר 'ועשו סייג לתורה', כל זה שייך לאדם במה שהוא אדם בעל גוף, ושכלו עומד בגוף, שאם אינו עושה סייג למצות התורה, הרי הוא בא לעבור התורה, כדאמרינן ביבמות בפרק כיצד (כא.) לענין שניות, דאי לא הוי שניות, פגע בערוה גופה. וכל זה יתבאר לקמן (פ"ג מי"ג) בעז"ה אצל 'נדרים סייג לפרישות', כי מעשה האדם אינם מוגדרים בעצמם, וצריכים גדר וסייג, שאם עשה דבר המותר שיש לו דמיון אל דבר האסור, יבא לעבור דבר האסור גם כן.
ביאור יש"ר
הואיל משה, שרש יאל ושורש אלה ושרש אול דומים זה לזה במובן, כי הוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת לעשות איזה דבר אף אם יקשה לעשותו, כגון הנה נא הואלתי (בראשית י"ח כ"ח) גמרתי בדעתי, והושאל אל ענין השבועה, כי הנשבע יבטיח לעשות דבר מה בלי ספק, כמו ויואל שאול את העם (ש"א י"ד), וגם אל הענין הקללה או העונש אם לא יעשה כפי אשר הבטיח לעשות, אלה וכחש (הושע ד'), והועתק אל ענין ההסכמה, נבערה מדעת כשיסכים האדם לעשות המעשה המסוכן והמקולקל, כמו אשר נואלנו, נואלו שרי צען (ישעיה י"ט), ומזה נעתק השם אולת, ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, כי משה רבינו הסכים וגמר בדעתו ללמד ולשנן את התורה טרם מותו:
אבן עזרא
נואלנו. מבנין נפעל ואין לו ריע כי אם נואלו שרי צאן ויש אומרים שהוא הפוך מאולת קשורה וטעמו ידוע: